האם ספק באנדרוגניות מלמד על אי הבנה של חזל במין ומגדר?
בהלכה מזמן המשנה לא היה ברור לתנאים ולאמוראים, אם אנדרוגינוס הוא זכר או נקבה.
לדעתי, הדבר מצביע על ענווה מדעית מצד חז"ל. הם מבינים שאמור להיות מאפיין אונטי במציאות שאמור להטות את הכף ולהכריע. הם לא יודעים לעמוד עליו.
אם היתה מסורת, היא היתה צריכה להתבטא בדעה של תנא.
אם חז"ל היו מאמינים שהם יודעים הכל על האדם האנדרוגני מבחינה מדעית, היתה איזו מחלוקת איך לקטלג אותו. או כזכר או כנקבה או כבריה בפני עצמה.
"בריה בפני עצמה" זו אכן דעה במשנה, של מי שהאמין שהוא הבין את המהות המדעית. אבל אלו שבספק אם הוא זכר או נקבה, טוענים שאפשר להכריע אם יתווסף ידע מדעי.
לכאורה אנו זקוקים כעת לידע שהוא מעבר לסימנים שחז"ל הכירו, ואולי כאן מדעי המוח והפסיכולוגיה של נטיות מניות מגוונות שאנו מכירים היום יכולים להיות רלוונטיים כדי לפסוק הלכה. אחרי הכל, נשמע הגיוני (אך לא מתחייב מראש) שהתורה וחז"ל יחשיבו את המהות הנפשית של האדם כרלוונטית לקביעת מינו של אדם יותר מצורתו הגופנית חיצונית (ראה ערך איילונית).
מה הרב חושב על כך?
ובאיזו רמה נמצא הספק על זכרות ונקבות האנדרוגינוס? אם לא מדעית פסיכולוגית.. יש כאן שאלה על שורש נשמתו בין המלאכים?
תודה רבה,
אופיר
בכלל לא ברור לי האם הספק היה ספק מציאותי מהו אותו יצור, או ספק הלכתי: כיצד עלינו להתייחס אליו. אני לא חושב שמדובר על אדם אנדרוגיני של היום. מדובר על אדם שיש לו את שני סוגי אברי המין. לכן אני לא חושב שידע מדעי ומדעי המוח יעזרו כאן, כי חז"ל לא עוסקים במגדר שלו (במובן המודרני של מגדר).
אמנם אפשר גם לקבוע שחז"ל לא הבינו נכון את המשמעות של זכר ונקבה, ופשוט לשנות את ההגדרה להגדרות המקובלות כיום (עד כמה שיש כאלה).
על צד שזו שאלה הלכתית איך להתייחס למציאות – האם זה סביר שאף תנא לא הביע דעה של זכר דווקא או של נקבה דווקא? סימני הזכרות והנקבות עומדים בצורה שווה בדיוק מלהטות אצל כל החכמים? זה לא סביר. הרי ההנחה היא שאפשר להכריע תיאורטית. או שמא הטענה שאפילו אלהים לא יודע מה ההלכה? או שאלוהים יודע ולא גילה לנו אפילו לא רמז קטן כדי להטות? אז אנחנו מחכים לרוח הקודש? אין כאן מצב המנוגד לעיקרון שבני אדם פוסקים למטה והלכה מתקבלת בשמים? למה לא הכריעו?
אופיר,
חוץ מבריה בפני עצמה, תוכל למצוא בחז"ל, דעות שהוא ספק זכר או נקבה, שהוא גם זכר וגם נקבה בעת ובעונה אחת, או שהוא רק זכר (כמעט כל האפשרויות).
הופעת שני אברי מין (זכר ונקבה) באדם אחד יכולה להיות ממגוון רחב של סיבות, גנטיות והתפתחותיות ואל לך להתפלא אם המין האמיתי יהיה שונה בהתאם לסיבה .
אם איבר המין הוא הקריטריון לקביעת המין, אז הוא בוודאי גם זכר וגם נקבה (ואם להלכה שהוא ספק, זה ספק דיני, לא מציאותי). אך יש אולי מקום לסברא שהיום, נתייחס דווקא לגנטיקה כאל קריטריון (אלא שהגנטיקה לא בכל המקרים עוזרת להכרעה).
+ מסברא, פסיכולוגיה אינה קריטריון, כי הפסיכולוגיה עשויה להיות מוטית בקלות יחסית מסיבות הורמונליות וסביבתיות (לאו דווקא באנדרוגינוס), ואם נקח פסיכולוגיה כקריטריון ונרצה להיות עקביים נגיע לאבסורדים (כמו אנשים שהם לפעמים זכר ולפעמים נקבה, אנשים לא בני אדם אלא חייזרים, אנשים שהם בעלי חיים, וכיוצא באלה).
אופיר, וכי הכרעה מספק אינה הכרעה? אז מדוע ניתנו דיני ספיקות? שהכל יוכרע בשמים.
לא הבנתי את ההערה על כך שאין דעה שזה ודאי זכר או נקבה. למה שתהיה? זהו מקרה קלסי של ספק. גם על בין השמשות אין דעה שזה ודאי יום. למה שתהיה?
לגבי השאלה האם זה ספק מהותי (גם כלפי שמיא), בהחלט ייתכן. כמו מקדש שתי אחיות בסוגיית קידושין שלא מסורים לביאה. במקרים אלו זו עמימות במציאות עצמה ולא ספק. שם מחילים את דיני ספק מוודאי.
רוני, אני לא בטוח בדבריך לגבי המדד הפסיכולוגי. היום גם את סימני המין הפיזיים אפשר לשנות בניתוח. אם יגיעו אי פעם למדדים ברורים לנקביות וזכרות (לא שכל אדם יגדיר את עצמו כפי שהוא רוצה, כמקובל בתקינות הפוליטית המטורפת דהאידנא), יש מקום לומר שזה יחליף את המדדים החז"ליים.
כתבת: ״ אני לא בטוח בדבריך לגבי המדד הפסיכולוגי. היום גם את סימני המין הפיזיים אפשר לשנות בניתוח.״ – אין הכי נמי. ניתוח בוודאי לא משנה את המין, ניתוח זה קוסמטיקה בלבד.
לגבי אם יגיעו אי פעם למדדים פסיכולוגים לזכריות ולנקביות, קשה לדון בזה כעת כשאי אפשר אפילו לדמיין מדדים פסיכולוגים אובייקטיביים לכך (אפילו אם ימצאו אפיון שבא ב—90% מהזכרים וב-10% מהנקבות, יהיה קשה להתייחס אל זה כמאפיין מין. כמובן אם יוחלט שזה המאפיין המבחין ממילא זה יהיה ב-100 אחוז, כי זה המדד שהוגדר, אבל זו תהיה יותר עניין של הגדרה חדשה, שאפשר ורצוי להתווכח עליה, ולא באמת מדד אוביקטיבי. הכוח שבהגדרה הגנטית לעומת זאת, הוא שהיא בסופו של דבר נוגע לשורש ולסיבה לפנוטיפ ששימש תמיד באופן טבעי כמאפיין מין, מה שלא נראה שאפשר יהיה לומר על פסיכולגיה).
רוני, בקשר לאפשרות השינוי כותב המג"א בסימן תקפט – "את מינו – אבל לא את שאינו מינו. (גמ') ורי"ף פי' דאע"פ שחבירו ג"כ אנדרוגינוס אם באותו פעם שהוא נקבה הוי חבירו זכר אינו מוציאו:" וכתב עליו תפארת ישראל, בועז מסכת שבת פרק י"ט "ולא מצאתי כן ברי"ף. גם הדבר בעצמו רחוק ממושג אנושי. איך אפשר שישתנה פניו ככרום ולהתהוות פעם כך ופעם כך. ואפשר שכוונת רמג"א דפעם כח הזכרות שבו גובר. ופעם כח הנקבות. מדיש לו זכרות ונקבות כשמו כן הוא." ולדעתי התפארת ישראל מתכוון לנטיה מינית שהיא משתנה במשך החיים.
לכבוד הרב, האם אתה מסכים שגם השיקולים ההלכתיים, שאינם שאלות מדעיות על המציאות, על כל פנים חייבים להיות בהגדרת מין האדם מסברא מה מגדיר מיניות? או שמא יתכן ומדובר במסורת או למידה מפסוקים? וגם אם יש למידה מהמקורות, האם יש להתחשב בכך לעניין מקרה שנראה בימינו וודאי זכר או וודאי נקבה לפי סברא בבחינת "בטל טעם בטלה תקנה"? הרי לא מוזכרת למידה מפסוקים בגמרא.
אופיר,
כבר שאל בבאר היטב: ועוד דלפ"ז משמע שפעם הוא זכר ופעם הוא נקבה כמו ששמעתי אומרים שאנדרוגינוס חודש אחד הוא זכר חודש אחד הוא נקבה. ולא משמע כן בגמ' ובפוסקים ועוד דא"כ ל"ל קרא למעוטי אנדרוגנוס דאין מילתו דוחה שבת אם הוא בחודש שנולד בו נקבה פשיטא ואם הוא זכר קשה נמי האיך ידעינן שחודש הבא יהיה נקבה וק"ל. עד כאן לשונו.
וזה נראה עיקר.
גם התפארת ישראל בוודאי לא מתכוון לנטייה מינית ואפילו לא לזהות מגדרית פסיכולוגית, אלא כוונתו לאידאה הזכרית האפלטונית, לא לפסיכולוגיה. ואנחנו אין לנו יד ורגל בעולם האידאות.
ייתכן שזו מסורת אם כי יותר מסתבר שזו סברת חכמים. לכן כתבתי שיש מקום לשינוי כשתהיה הגדרה מדעית ברורה. זו כמובן לא תקנה אלא דין תורה. לגבי שינויים בדין תורה בשינוי הנסיבות ראה כאן:
https://mikyab.net/%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99%D7%9D/%D7%9E%D7%90%D7%9E%D7%A8%D7%99%D7%9D/%D7%94%D7%90%D7%9D-%D7%99%D7%A9-%D7%A2%D7%91%D7%95%D7%93%D7%94-%D7%96%D7%A8%D7%94-%D7%A0%D7%90%D7%95%D7%A8%D7%94-%D7%A2%D7%9C-%D7%94%D7%99%D7%97%D7%A1-%D7%9C%D7%92%D7%95%D7%99%D7%99%D7%9D-%D7%95/
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer