האם ציווי רע של אלוקים אכן מחייב
אם תאורטית אלוקים יצווה אותנו לעשות מעשה רע (אנטי מוסרי); ולדוגמא ציווי לרצוח אנשים רנדומליים בלי שום סיבה (בהנחה ואנחנו יודעים שאין לציווי שום סיבה מעבר לעצם הרציחה של בני אדם), האם גם אז יש מעיקרא חובה לקיום הצו האלוקי? (אינני מתכוון לשאלה מה עדיף לעשות, אלא האם בכלל יש מבחינתנו תוקף כלשהוא לצו אלוקי כזה).
ברור שיש תוקף. לצו אלוהי יש תוקף בלי קשר לתוכנו. אלא שאתה יכול לומר שכנגדו עומד צו מוסרי, ולכן אתה בקונפליקט. אמנם גם הצו המוסרי תוקפו הוא מאלוהים, ולכן לכאורה אם הוא מצווה אחרת זה גובר על המוסר. כך היה אצל אברהם בעקידה.
אבל זו שאלה לא מוגדרת, כי אלוהים לא מצווה דברים כאלה, וייתכן שאפילו היפותטית אי אפשר שיצווה כי מטבעו הוא טוב. זה כמו לשאול מה יקרה אם אלוהים היה אדם, האם ניתן לירות לו בראש ולהרוג אותו? תשובה: אלוהים אינו אדם והמצב הזה אינו מוגדר. 'אלוהים שהוא אדם' הוא ביטוי סתירתי לוגית. גם 'אלוהים שמצווה רע' זה כך. וזאת בלי קשר הכרחי לדילמת אותיפרון.
מדוע אנחנו מניחים שאלוקים לא יכול לצוות רע? (אם אנחנו מתעלמים מדילמת אותיפרון).
כי הוא טוב.
ואיך אנחנו יודעים שהוא טוב?
(מהתנ"ך לכאורה אי אפשר להביא ראיה, כי יכול להיות שהוא פשוט רצה שנחשוב שהוא טוב. וכן מבריאת והנהגת העולם גם כן אי אפשר להביא ראיה, שהרי סוף סוף ישנו גם רע בעולם, ולכן לא מוכרח שהוא רק טוב ומטיב מוחלט).
אז בעצם קונפליקט בין מצווה למוסר לא יכול להיות בעצם אלא רק במקרים ספציפיים והיינו במשתנים נסיבתיים?
אתה מניח שזה אפשרי ושואל ואני עונה שלדעתי זה לא אפשרי ולכן אין שאלה. כל תכונה אלוהית היא הכרחית, ולכן אם הוא טוב אז הוא בהכרח טוב. הנטייה שלנו להיטיב והציווי להיטיב בא ממנו. הוא גם אמר זאת. אז נכון, אולי הוא עבד עלינו. ייתכן גם שאתה לא קיים ושאני מדבר אל עצמי. הכל ייתכן.
בחור, לא הבנתי את השאלה. מה לא ברור במה שכתבתי?
השאלה היא האם במקרה בו אני רואה דבר שלדעתי הוא נגד ציווי הבורא לבין דבר שלדעתי הוא לא מוסרי האם אני צריך להניח שתפיסת המוסר שלי מוטעית
לא הבנתי. מה פירוש רואה דבר שהוא נגד ציווי הבורא? תן דוגמה.
נניח שלדעתי מצוות מחיית עמלק אינה מוסרי (בלי להכנס לנידון הנ"ל)
האם אני צריך להניח שאני טועה בתפיסת המוסר שלי או לא
ממש לא. ההלכה מורה לך לעשות זאת, אבל זה לא אומר שזה מוסרי. לפעמים הערך ההלכתי גובר על המחיר המוסרי. ראה בטור 541.
אבל מחיית עמלק זה כבר נושא אמיתי, אמרת שאלוקים לא יכול לצוות רע כי הוא טוב אבל ציווי מחיית עמלק נראה כמו ציווי לרע. אז מה עושים במצב כזה? מניחים שהציווי הוא בעצם לטוב? ומה אז? מניחים שהחוש המוסרי שגוי במקרה הזה?
ראית בטור הנ"ל? החוש המוסרי לא שגוי. הציווי הוא בגלל טעם דתי שגובר על המחיר המוסרי. ראה שם.
קראתי אבל עדיין לא הבנתי..
אלוקים מצווה עליי למחות את זכר עמלק
החוש המוסרי שלי אומר שזה ציווי רע
לקיים אקיים, אבל השאלה האם החוש המוסרי צודק בכך שזה ציווי רע? ואם כן האם זה לא מגיע למסקנה שאלוקים מצווה(גם) רע?
אם הרופא מצווה עליך לעשות ניתוח וזה כואב לך, האם זזה אומר שהוא רשע שרוצה ברעתך? שלא אכפת לו מהכאב שלך? האם כשאתה מדווח שזה כואב זה אומר שנפגם חוש הכאב שלך?
כך גם ביחס לציווי למחות את עמלק. יש לו מטרה דתית שגוברת על המחיר המוסרי. אבל ציווי כזה לא אומר שהקב"ה אינו מוסרי וכשאתה חש שזה לא מוסרי זה לא אומר שהחוש המוסרי שלך נפגם. להיפך, מי שלא חש כך הוא בעל מוסר פגום.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer