הארכת שעון שבת בפלטה

אין לי זמן לדון בזה ולברר באריכות (אני בדרך ואין לי ספרים), ולכן אתייחס ואעיר בקצרה ומהזיכרון. לכשאפנה בהחלט יהיה  מעניין לברר דין זה.

ראה שבת ד ע"א לגבי מדביק פת בתנור. שם הדיון הוא הפוך, אם מישהו הדביק פת בתנור האם מותר לו לרדותה כדי להינצל מאיסור אפייה בשבת שהוא בסקילה. למסקנה מותר לו לעשות זאת להינצל. מהסוגיא שם יוצא שהדבקת פת בתנור שנשלמת בשבת היא איסור סקילה.
לפי זה לכאורה אם אתה מאריך את האש כדי שיקרמו פניה אז רק החמרת את המצב, שהרי בלי זה היית חייב, אז כשתרמת עוד משהו בידיך זה ודאי לא יפטור אותך.

אמנם זה אינו, שהרי אתה דן במצב בו כשהדבקת את הפת היא לא היתה אמורה לקרום פניה, והקרימה נגרמה בפעולה שנעשתה לאחר מכן. כאן ההנחה לא היה בה איסור, ולאחר מכן זה רק גרמא. וזה מה שכתבת שיש לתלות האם הדבקה כזאת בשבת עצמה היתה מחייבת (שהרי כפי שראינו אין הבדל מתי מדביק, כל עוד קרימת הפנים נעשית בשבת).
אמנם מסברא היה נראה לי שהגרמא כאן הוא על ההבערה ולא על הבישול, שהרי הבישול לעולם נעשה בגרמא (אתה מניח על האש או מבעיר אש מתחת לסיר והאש מבשלת). ולכן לכאורה יש צד לומר שאם אתה מבעיר אש בגרמא אז תהיה פטור על ההבערה אבל חייב על הבישול (שכן בבישול אין פטור של גרמא). ואולי גרמא דגרמא שאני.
אבל במחשבה שנייה הרי מצב זה הוא כמו כלו חיציו בב"ק בסוגיית אשו משום חיציו. שם מצינו שאם אדם מבעיר אש באופן שלא היתה אמורה להזיק, ולאחר מכן עשה פעולה שאפשרה לאש ללכת ולהזיק (כמו יריית חץ מול תריס ולאחר מכן הזזת התריס). לר"ל שסובר אשו משום ממנו יהיה חייב אבל למ"ד אשו משום חיציו פטור. במקרה שלך הרי זה כמו מדליק בשלו ולא מדליק בשל חברו, ובזה הוא פטור. וראה נמוק"י שם שדן בהדלקת נרות שבת האם דמיא להבערת אש בנזיקין. אמנם זה לגבי ההבערה, אבל לגבי הבישול יש את החילוק שהבאתי למעלה שבזה חייבים גם בגרמא.

נראה לי שיש מקום לקשור זאת לדיון של האחרונים על מי שזרק כלי מראש הגג ולאחר מכן שבר אותו רגע לפני שהגיע למטה (או זרק תינוק וקיבלו למטה בסיף). גם שם יש שפלפלו לפטור אותו שהרי המקבל פטור דמנא תבירא תבר, אבל הזורק גם הוא פטור שהרי שבירתו נעשתה על ידי השובר.
וכן במשסה כלב של עצמו בשור של חברו, שיש שפטרוהו (חזו"א ופנ"י) לשיטה שהמשסה כלב של חברו בשור של חבר אחר פטור.

הרש"ש והמ"מ ועוד אחרונים דנו לגבי זריעה ואפייה/בישול שבשתי המלאכות הללו אופן העשייה שלהן הוא תמיד בגרמא. האדם רק מניח על האש או מדליק את האש, אבל האש היא שמבשלת. וכך גם לגבי זריעה (בהנחה שהתממשות האיסור היא הצמיחה שבאה לאחר מכן, ואכ"מ). במצב כזה הדבקה בתנור מראש  הם דנו בשאלה האם כשמניח בשבת ומתבשל במוצ"ש חייב או פטור. בעיולי יומא ראינו שהוא חייב, אבל באפוקי יומא יש צדדים לכאן ולכאן. המחלוקת נוגעת לשאלה איך להגדיר מלאכת בישול.: האם ההנחה על האש היא המלאכה ויש תנאי שתיגמר האפייה (ואז גם אם נגמרה במוצ"ש הוא חייב), או שהגמר הוא המלאכה וההנחה היא תנאי (ואז צריך להיגמר בשבת כדי לחייבו).
לצד שהגמר הוא המלאכה וההנחה היא תנאי, נראה שכאן יהיה חייב, שהרי הגמר היה ואת התנאי הוא קיים בגרמא ובזה אין פטור. אבל לצד שההנחה היא המלאכה והגמר הוא תנאי, יש סברא לפטור כי את המלאכה עצמה עשה בגרמא (לפי זה בעצם אין הבדל אמיתי בין הבערה לבישול, כי כשמדליק את האש הוא גם עובר על הבישול ולא רק על ההבערה. אמנם על הבישול יכול לעבור גם כשמניח על אש שכבר דולקת).

כעת צריך כמובן לשקול את כל זה ולסכם ולהגיע למסקנה (ולבדוק אם זכרתי נכון). זה לא בשביל עכשיו.
 
רק הערה נוספת שפתאום שמתי אליה לב.
נראה מדבריך שאם לא היית רואה שצריך הארכה אלא ההנחה הראשונה היתה מספיקה אז פשיטא לך שמותר, וכל השאלה היא בגלל שראית שיש צורך בהארכה וזו סיבה לאסור. אבל שים לב שזה הפוך בדיוק. בלי צורך בהארכה פשיטא שאסור. הדבקה מבעו"י כשהבישול נעשה בשבת ודאי אסורה מה"ת (איסור סקילה כמו בסוגיא בשבת שם). להיפך, הדיון מתחיל רק בגלל שכשהנחת זה לא היה אמור להיאפות, ועל כך כתבתי את כל פטפוטי דאורייתא הנ"ל.
 
——————————————————————————————
שואל:
תודה על התשובה המפורטת, קיבלתי חומר למחשבה ודף מקורות חשוב.
הנושא של אישו משום חיציו אני בהחלט צריך לעיין בו.
בנוגע להערה האחרונה, מניין לך שהוא הדביק את הפת מבעו"י? הרי מפורש בגמרא שמותר להשהות קידרא חייתא כי אז אין חשש הגסה
——————————————————————————————
הרב:
טעות נפלה בדבריי. אתה כמובן צודק.