הוחזק כפרן
- ידוע הדין כי מי שהוחזק כפרן הרי שאינו נאמן רק עבור אותו ממון (ב\\\'\\\'מ). שאלתי היא מדוע מי שנמצא שקרן בבית הדין, לא נפגעה נאמנותו? ובאילו מצבים כן יכולה להיפגע נאמנותו?
ועוד, האם מי שטען שתי טענות באותו מעמד, אחת על ממון, והשניה שלא בענייני ממון (נניח באיסורים), האם עדיין ניתן לומר שלא נפגעה נאמנות של אותו בעל דין, ועל הממון שנמצא שקרן אינו נאמן. אך על העניין השני נשאר נאמן.
אתה מתעלם מכך שאותו אדם הוא מוחזק, ולכן כדי להוציא ממנו צריך ראיה טובה ולא די בחשד שהוא משקר. השאלה היא הפוכה: למה בממון הזה הוא כן מוחזק כפרן (כלומר שמוציאים אותו ממנו).
ראה על כך כאן: https://etzion.org.il/he/talmud/seder-nezikin/massekhet-bava-metzia/%D7%91%D7%91%D7%90-%D7%9E%D7%A6%D7%99%D7%A2%D7%90-%D7%93%D7%A3-%D7%99%D7%96-%D7%94%D7%95%D7%97%D7%96%D7%A7-%D7%9B%D7%A4%D7%A8%D7%9F-0
אם אלו שתי טענות שונות אז יהיה נאמן על השניה. גם אם השנייה היא טענה ממונית זה כך.
אם כך, האם קיים מצב בו אדם שנתפס בשקר בבית הדין נאמנותו כן תפגע (לא באותו ממון)?
כן, בשקר של עד. אגב, לא בדקתי אבל אם הוכח שהוא שיקר אולי ייפסל לעדות. הוא לא מוחזק כפרן לעניין שתובעים יוציאו ממנו ממון, אבל הוכח שהוא שקרן. אינם יש לחלק בין שקר בעדות לשקר בטענת בע"ד.
אם לפי דבריך הוכח שהוא שקרן, אז מדוע בסיפא של תשובתך הראשונה אמרת שעל שתי טענות שונות הוא יהיה נאמן כל השניה? האי הוכח שהוא שקרן.
לא הבנתי את החלוקה בין ש-ר בעדות לשקר בטענת בע"ד, אתה טוען שנאמנות בע"ד קיימת, ורק לעניין עדות הוא נפסל?
בגלל שנאמנות בטענות משמעותה להשאיר ממון בידי המוחזק. זו לא נאמנות אלא רק שאין ראיה להוציא ממנו.
זו התשובה לשתי שאלותיך.
בשאלה השניה בתחילת השרשור, שאלתי לגבי נאמנות בטענות שאינן ממון. ואמרת שיש נאמנות על זה.
אך כעת אני מבין שאתה אומר שזו לא נאמנות אלא שאין אפשרות להוציא ממון.
אבל אני שאלתי לגבי נאמנות בטענות אחרות לא בממון, האם עליהם תשאר לו נאמנות?
אם זה נוגע רק לעצמו אין שאלה של נאמנות. הוא יעשה מה שנכון לדעתו. אם זה נוגע לאחרים זה פועל כמו בממון, הוא יהיה נאמן אם יש חזקה לטובתו.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer