המוציא מחברו עליו הראיה
שלום,
לפי מה שהבנתי כל טענה על המציאות מתבססת על אקסיומה כלשהי, הנחת יסוד מסויימת. אך אם אכן צריך להטיל ספק בכל דבר, למה לא להטיל ספק אף בהנחות היסוד? לדוגמא מי אמר שהחושים שלנו אמינים, אולי כל העולם שאנו רואים איננו אמיתי? או לחלופין מי אמר בכלל שהדרך שבה אנו מסיקים מסקנות היא נכונה, אולי כל הלוגיקה שלנו מוטעת מלכתחילה?
בניסוח קצת אחר השאלה שלי היא איך צריך לעבוד הכלל של "המוציא מחברו עליו הראיה", מתי עליי להוכיח שמשהו הוא נכון, ועד שלא יוכח אחרת אשאר בעמדתי? ומתי עליי להוכיח שמשהו הוא לא נכון, ועד שלא יוכח אחרת אשאר בעמדתי?
האם נכון להגיד שלגבי האקסיומות צריך להוכיח שהם לא נכונות, ועד שלא יוכח אחרת הם נכונות, ולגבי שאר הדברים צריך להוכיח שהם כן נכונים?
סליחה על האורך ותודה מראש.
כתבתי כמה פעמים שאין אפשרות לענות לספקן. לכן כל אחד צריך לבדוק האם הוא אכן ספקן או לא. מי שאינו ספקן, מניח שהאינטואיציות שמובילות אותו לאקסיומות הן נכונות עד שישכנעו אותו אחרת.
יש לך עצה לאדם שנוטה לספקנות?
לא. רק שיבדוק טוב טוב האם אכן הוא נוטה לזה. למשל בתחומים יומיומיים (כשאתה שואל מישהו מה השעה, אתה מטיל ספק שמא הוא משקר לך? אם יש שלט רחוב אתה מטיל ספק שמא המידע שקרי?)
דוד למה אתה חושב שמה שאתה חושב עכשיו מתבסס על מה שחשבת לפני כמה דק'?
שהזיכרון המיידי נכון?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer