הערה קצרה על ספר "מצוי ראשון" עמ' 450 "אמונה והתגלות"
שלום הרב.
אני כרגע חוזר שוב על טריאולוגיה שלך.כרגע בספר "מצוי ראשון" עמ' 450 שם כתבת:"שמבחינתך אמונה באלוהים זו טענת "עובדה" ולכן אנשים שמקיימים מצוות מתוך הזדהות לאומית או רגש נוסטלגי או מתוך רלוגזיות וחיבור למיסטיקה הם לא באמת מאמינים לעומת מי שמקיים מצוות מתוך שזו "האמת" (מעין צו קטגורי אמוני/"אמונה לשמה" של ליבוביץ ז"ל) את אחרונים אתה מגדיר "כמאמינים" באמת.לא כל כך ברור לי החילוק הזה בין אנשים "מאמינים בכאלו" לבין מאמינים פילוסופים "אמיתיים" בסוף גם ההולך לבית הכנסת ומקיים מצוות בגלל ש"סבא שלו היה רב" או המסטיקן הרלגיוזי שמתפלל בכוונות הרש"ש אחרי טבילה במי קרח באשמורת הבוקר מאמינים שזו "האמת" הגם שזו לא פילוסופית? הרמב"ם (הלכות תשובה פרק י) מדגיש ומחלק בין ההמון הפשוט שעובדת מתוך יראה/אהבה לבין אליטה פילוסופית ש"עושה האמת מפני שהיא אמת".אם כן אין פה כלל מאמין בכאילו או מאמין אמיתי יש פשוט חילוק במדרג "הכרה האמונית" לכל הפחות
נתחיל עם מי שלא מאמין באלוהים בכלל. ברור שמצוותיו אינן מצוות גם אם הוא מלא ברגש רליגיוזי ו/או בנוסטלגיה לאומית ומשפחתית? זה מה שכיניתי: מצוות צריכות אמונה. בלי זה מדובר במעשים שאינם חלק מעבודה דתית לאלוהים.
כעת אתה יכול לשאול על מי שכן מאמין ומבין שהוא מחויב, אבל בפועל לא זה מה שמניע אותו לקיים את המצוות. כאן יש לו מצווה אבל לא לשמה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer