הרגצ'ובר ושאר חסידים
שלום רב.
מזה שנים ששמתי אל ליבי שהלמדנים החסדיים (כמו הרגצ'ובר ר' יוסף ענגיל) אין סגנון לימודם ישר (לענ"ד) כמו אצל הגדולים הליטאיים, לדוגמא, ניתן למצוא אצלם דימוי מילתא למילתא בדברים שהדמיון אינו עולה יפה, ובלשון הספרים קירוב רחוקים בזרוע.
השבוע אמרתי למאן דהוא שלדעתי זה מחמת שהם רגילים ברעיונות חסידיים שיש בכוחם לשבש שכלו הישר של אדם.
מעניין לציין שמקובלי הספרדים (אלו שידעו ללמוד כמו מהרי"ט אלגאזי החיד"א בן איש חי הישכיל עבדי) ניחונו בשכל ישר על אף עוסקם בקבלה שהיא במידת מה קרובה לחסידות, כנראה בגלל שצורת לימוד הקבלה הספרדי הוא לימוד הטקסט בלא להוסיף חידושים (זה מייבש קצת את המוח אבל כנראה מגביל את חופש הדמיון).
מאחר שמי ששמע ממני דברים אלו נעתקה נשימתו מפיו, אמרתי שמא חשדתי בכשרים, ואולי תוכל להחזיר לו את נשימתו.
יודיענו דעתו ושכמ"ה.
אני בהחלט נוטה להסכים שחסידות מעקמת את המחשבה. אפילו האבנ"ז שהיה חריף ולמדן יוצא מן הכלל, לוקה לפעמים בוורטים הזויים.
אבל דווקא לגבי הרוגצ'ובר ור"י ענגיל אני דווקא לא כ"כ מסכים. הרוגצ'ובר מדמה דברים לפי צורתם ההגיונית ולא לפי תוכנם, ולכן אין לשפוט את האנלוגיות שלו כמו ששופטים אנלוגיות רגילות. ואצל ר"י ענגיל אני דווקא חושב שבאופן כללי הוא למד ישר (חריגות מדי פעם יש אצל כל אחד).
אגב, פעם חשבתי שאולי המקום גורם, כלומר פולין וגליציה הם גליציאנרים, והליטאים חושבים שיטתי יותר. ונפ"מ ללמדנים פולנים שאינם חסידים (כמו רעק"א), שהם כן ישרים.
אפשר דוגמא מייצגת של האבנ"ז לגבי ווארטים הזוים?
מנחת חינוך היה מקורב לחסידות. הוא והקצות והנתיבות היו כולם גליציאנרים.
המנ"ח הוא אכן דוגמה טובה (גם אצלו יש עניינים "חסידיים"). הקצוה"ח והנתיבות הם אכן דוגמה נגדית.
למשל יישוב האבנ"ז על הסתירה בחינוך לגבי חיוב נשים במחיית עמלק ופטורן ממלחמת שבעה עממין. דברי תימהון של ממש. או"ח סי' תקט:
א) כתב החינוך סוף פרשת תצא [מ' תר"ג] שאין נשים מצוות במחיית עמלק רק זכרים שהם בני מלחמה [ועל כן בזכירה פטורות] ותמוה. שהרי בהריגת ז' עממים כתב במצוה תכ"ה שנוהג בזכרים ובנקיבות. וכבר רימז בזה המשנה למלך בהגהותיו:
ב) והנראה בזה דהנה החינוך כתב שגם על כל יחיד יש חיוב אם בא לידו אחד מזרע עמלק שיהרגנו. וזה מצוי גם באשה כענין סיסרא ויעל. ולמה כתב שהמצוה רק בזכרים שהם בני מלחמה. אך יש לומר דהוי מצות עשה שהזמן גרמא שאינו בשבת דלא חמור חיוב מיתה דעמלק משאר חייבי מיתות שאין דוחין שבת. בשלמא בשעת מלחמה נאמר [דברים כ'] עד רדתה אפי' בשבת [שבת יט ע"א]. אך כיון דלאו בנות מלחמה הן רק אם יבוא יחיד לידי' ואז לא ידחה שבת. וכיון דשבת לאו זמן מצוה זו בנשים חשוב שאינו זמנו כלל כדמוכח במשנה דכריתות פ"א בהמפלת אור לשמונים ואחד שמדמים ב"ה למפלת ביום שמונים שחל בשבת וב"ש לא השיבו רק משום ששבת ראוי לקרבן ציבור. אבל אם לא הי' חזי לשום קרבן הי' דומה ללילה. ואין להקשות כיון דזמן מצוה זו באנשים בשעת מלחמה. לא קשיא דקיימא לן [שבת סב ע"א] נשים עם בפני עצמם. וכיון דלנשים אין מחיית עמלק כלל בשבת. לא חשיב לגבייהו זמן מצוה זו כלל והוה לגבייהו זמן גרמא [וע' בספר הקנה בעניני מילה]:
ג) אבל הריגת ז' עממים לא מבעיא לדעת הראשונים פרק קמא דקידושין [לד. עיין שם בר"ן ותוס' רעק"א שם אות ז'] דכשיש לא תעשה גם בעשה חייבין. הכא נמי הא איכא לא תעשה לא תחי' כל נשמה. אך גם לפי הנראה מפשט תוס' קידושין (דף ל"ד ע"א) להיפוך הלא הריגת ז' עממין הוא למען אשר לא ילמדו אתכם לעשות. ודומה להריגת המזיקין. דחשיב מלאכה שאין צריכה לגופה דלרוב הפוסקים פטור והוא נוהג מן התורה גם בשבת:
ד) ולכאורה יש לומר דכיון דהריגת ז' עממין נוהג בשבת. חשוב זמן מצוה גם לגבי הריגת עמלק. כמו שחשוב זמן קרבן יחיד משום שראוי לקרבן ציבור. אך אינו דמיון דהריגת עמלק על העבר לנקום ממנו והריגת ז' עממין על העתיד למען אשר לא ילמדו. ולאו בני בקתא חדא נינהו:
האמת שאת הדוגמא של עמלק, אני מכיר. בהחלט משעשע ביותר. דומני שפעם שמעתי זאת ממך. סתם, אם יש לך דוגמא נוספת אשמח להשתעשע מעט
לא זוכר כרגע. תוכל לחפש, ואני משער שלא מאד קשה למצוא.
מה לגבי למדנים חסידיים לא פולנים?
מה איתם?
עוד נפק"מ אם 'המקום גורם', ההשתייכות הסוציולוגית או תחום העיסוק החסידי.
אני מניח ששניהם גורמים במינונים שונים. אבל לא עשיתי מחקר.
אתה מעצבן. "חסידות מעקמת את המחשבה"?! לא פחות ולא יותר. אסיר את המעקב מהאתר. רב בישראל, היזהר במילותיך.
כידוע, היתה וילנא בין שתי המלחמות בשלטון פולין – האם בתקופה זו נידונו למדניה כליטאים או כפולנים? 🙂 ומה דינם של הונגרים? 🙂
בברכה, יוז'ף פילסודסקי
אמא'לה, איזה פחד!
הרב חצי ליטאי חצי הונגרי?
ואם כבר מדובר פה על השפעות גיאוגרפיות, הרב לא מפחד בגלל שהרב מתגורר בלוד?
בס"ד עש"ק ונברכו בך תש"פ
לשטרודל – שלום רב,
לוד היתה מקום תורה כבר בימי חז"ל. בלוד ישבו רבי אליעזר בן הורקנוס ורבי יהושע בן לוי, שרוחם משפיעה אהבת התורה ושקידתה. אפילו 'תגרי לוד' נודעו בחריפותם.
ערך מוסף נותנת ללוד הקירבה לנמל התעופה שבו מתקיים הקשר האוירי עם העולם כולו, והוא מסמל את הפתיחות הרוחנית אל המדע והתרבות העולמית, המאפשר להשפיע וגם לקבל רעיונות מפרים.
אכן בפתיחות זו צריך גם זהירות יתירה שלא להיסחף אחרי כל 'רוח מצויה', וכדברי הראי"ה קוק בנאומו בפתיחת האוניברסיטה העברית (ב'מאמרי הראי"ה'), שלגבי 'כבוד גויים' הזורם לציון – יש לקיים לא רק 'ורב לבבך' אלא גם 'ופחד', והזהירות צריכה ללוות את הפתיחות.
בברכת שבתא טבא, ג' חנון
בפיסקה 3, שורה 3
… יש לקיים לא רק 'ורחב לבבך', אלא גם…
ליבי בליטא ואנוכי בסוף הונגריה. איככה אוכל ואיך יערב, בקצה המערב.
בס"ד עש"ק לך לך ממולדתך תש"פ
הכי קרא שמה 'הונגער י-ה', המבטא את הרעב (ביידיש: הונגער) לשמוע את דבר ה'.
אכן דייק רמד"א בכתבו 'בסוף הונגריה… בקצה המערב', שכן נחלקה הונגריה ל'גליל העליון' (אויבער לאנד) אשר במערב, שהיהודים שבו נטו בלשונם ובמנהגיהם ליהדות אשכנז; ולעומתם "גליל התחתון' (אונטער לאנד), שהיהודים שבו נטו למרכזי החסידות שבגליציה הסמוכה.
בברכת 'שבתא טבא', לאווינגר שאמשון
כינוי מליצי בפי היהודים להונגריה היה 'ארץ הגר', שכן בתרגום לפסוק בתהלים פג,ז: 'אהלי אדום וישמעאלים מואב והגרים', מתרגם את המילה 'הגרים' – 'הונגרויי'
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer