הרגשה ואינטואיציה
שלום הרב,
ראיתי שכתבת במאמר שלך לגבי יום הזיכרון שאתה מרגיש שיש נשמה לאדם ושהיא אכן קיימת ולא רק מטאפורה. אני כמובן שותף להרגשה זו, רק שאני שואל את עצמי מדוע פתאום הרגשה ואינטואיציה מספיקה לכך. מדוע יש דברים שאתה (ואנחנו) מנסה להוכיח בשבעים פנים ויש דברים שבהם מספיקה הרגשה חזקה בלבד, מה מקור הרגשה זו שהיא מהווה הוכחה לדבר כדי שנסמוך עליה (שכל או סתם רגש), ומה ההבדל בינם לבין הדברים שבהם אנו דורשים יותר מסתם הרגשה. האם גם באמונה באלוקים מספיקה הרגשה אינטואיטיבית זו?
ואחדד יותר, הרי גם אדם שמאמין באותו האיש, או לחילופין באיזה בבא, גם לו יש, להבנתי, אינטואיציה חזקה שזה נכון, ומצד שני יהיו כאלה שיראו אותו כטיפש ותו לא. אז או שנאמר שהכל דורש הוכחה שכלית, או שהכל לא.. איזה חילוק יש בין הדברים? אשמח שתעשה לי סדר בשאלות, (או אם אין לך זמן, לאור שאלותיי הרבות לאחרונה.., תפנה אותי למאמר שלך בעניין).
תודה רבה.
י' שלום.
בדברים אלו הארכתי טובא בספריי (שתי עגלות, אמת ולא יציב). ביסוד כל "הוכחה" נמצאת אינטואיציה (ממנה יוצאות הנחות היסוד של ההוכחה). אם אפשר להעמיד אותה למבחן ביקורתי זה רצוי, ועדיין האינטואיציה היא כלי אמין ורב חשיבות. גם בספרי מדעי החופש אמונתי בחופש הרצון מבוססת בראש וראשונה על אינטואיציה.
אוקי, אני אסתכל בספרך בע"ה בלנ"ד.
אני מבין שזוהי טענתך הידועה בדבר ריקנותו של האנליטי.
רק שלפי זה לכאורה יוצא שאין טעם בכלל להתווכח כי לכל אחד יש את האינטואיציה שלו, שעליה לא ניתן להתווכח.. איך בכ"ז ניתן לדעת איזו אינטואיציה נכונה, ומהי האמת? להבנתי, בפשטות התשובה היא ע"י השכל והטענות הלוגיות, אך גם הם נשענות על אינטואיציה, וחוזר חלילה, כך שזהו מילכוד של לולאה אינסופית? הלא כן?
אני מסביר זאת בספריי. אפשר להתווכח על אינטואיציות. ארגז הכלים לזה הוא הרטוריקה (להבדיל מהלוגיקה). זאת בהנחה שאינטואיציה היא הכרה ולא חשיבה, ואין כאן המקום.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer