התבונה המעשית והתבונה הטהורה

כיוון שעסקתי הרבה בקאנט (אם כי אני לא "מומחה") יש לי אולי כמה תובנות לגבי שאלתך.
קודם כל קאנט עצמו אומר את מה ששמת בפי הנאו-קאנטיאניים (אני עצמי לא נתקלתי בעמדה כזו אצל מי מהם, אבל יתכן שאתה צודק).
אבל לגבי דבריו צריך לדייק: אין "שתי" תבונות אצל קאנט אלא רק אחת ויחידה. פעם ראשונה זו התבונה הטהורה (נקייה מקלט החושים, הדמיון וכו) בשימושה העיוני ופעם שנייה התבונה הטהורה בשימושה המעשי-מוסרי.
אכן השימוש המעשי קודם לשימוש העיוני מהטעם הבא: התבונה הטהורה לא יכולה להפיק ידע מטפיזי תיאורטי אודות הדבר כשלעצמו אבל בהחלט "מתיימרת" לעשות זאת. קאנט רוצה להגביל את היומרה הזו מבלי לוותר על החתירה העומדת ברקע. לכן הוא לא רק '"מתיר" לתבונה בשימוש המעשי-מוסרי להציב לעצמה את אותן נורמות (שאינן ידע או אמת תיאורטיים), אלא אף מחייב את האדם לעשות שימוש כזה.
במילים אחרות: מטעמים מוסריים ולא הכרתיים עלינו להתמקד בשימוש המעשי של התבונה הטהורה. באופן פרדוקסלי הוא אומר שגישה "צנועה" יותר שכזו, כן תוביל אותנו למעין היכרות עם הדבר כשלעצמו וליכולת לחמוק משיני הדטרמיניזם.
דרך אחרת לתאר זאת היא לומר שקאנט מטיף לסובלימציה של דחפינו האינטלקטואליים הראשוניים ביותר, כלומר מטיף להמרתם בפעילות מעשית שאינה חורגת מגבולות הרציונאליות.

כאשר כלב לא תוקף את אדוניו אך תוקף את מי שבא להרע לאדוניו האם הכלב משתמש בתבונה טהורה או בתבונה מעשית מוסרית?

כל מה שקאנט אומר תקף לסובייקטים בלבד, בייחוד סובייקטים תבוניים. בעיניו כלבים לא שייכים לקבוצה הזו. לכן לשיטתו הקטגוריה של מוסר לא רלוונטית לבעח.

תודה, דורון.
טרם הגעתי לביתי מאז כתיבת השאלה אז לא יכולתי לבדוק,
אבל לדעתי זה קיים אצל הרמן כהן.
אבדוק ואכתוב פה בעה"י

שלום הרב.
עודני מעיין בכתבי הרמן כהן וחבריו למצוא מה שייחסתי, עלתה בי המחשבה שבעצם אתה עצמך בטורים שפרסמת בזמן האחרון עסקת לא פעם בחשיבות הדמוקרטיה ומתן ערך עצמאי לזכויות אדם ולחופש (בניגוד למקובל אצל הדוסים המצויים שחובה להוכיח זאת מהתלמוד והפוסקים, ולרבץ בפוך הספרא והספרי והמכילתות).
זה אמנם לא דיבור על תבונה מעשית כקודמת לתבונה טהורה, אבל בהחלט דיבור פרגמטי על חשיבה מעשית במובחן מפילוסופיה מופשטת ולא בדווקא כמסקנה שלה.
לכאורה, מפה הדרך קצרה להניח גם קדימות עקרונית, כלומר חתירה לאמת המופשטת מתוך גישה אתית (שהרי כבר הגענו למסקנה(?) שאתיקה כן קיימת במובחן מפילוסופיה מופשטת ולא כתוצאה שלה).
מקווה שלא דיברתי שטויות…

ממש לא רואה קשר לשאלת התבונה המעשית והטהורה. וכאמור, אני גם לא מבין את משמעות המשפט לגבי הקדימה, או המשפט שניסחת כאן לגבי הקדימות העקרונית.

לגבי משמעות המשפט – אסביר.
הרי יש לנו במוח, מסתבר, אפקט של תבונה טהורה ואפקט של תבונה מעשית.
יכול להיות שאין ביניהן קשר, וניתן לחשוב על כל אחת מהן בנפרד.
אני יכול להיות פילוסוף, שמתוך עיון מופשט יגיע למסקנה שיש אלוהים, שהוא בורא עולם ויוצר האדם, ושהוא דורש מן האדם התנהגות מוסרית ו/או קיום מצוות פולחניות ו/או לנהוג על פי תבונתו, הפרקטית, מעין דת תבונה. במקרה כזה התבונה המעשית תהיה ילידת התבונה הטהורה.
אני יכול להיות גם בנאדם שמתעניין בעיקר בפרקטיקה, אבל אם אני חושב שאם יש בורא לעולם יש לי מחוייבות מוסרית לקיים את מצוותיו, או לחילופין אם אני חושב שאם יש אלוהים והוא נותן שכר ועונש אז מאוד כדאי לי להיות נאמן למצוותיו, התבונה המעשית דורשת ממני להשקיע מאמץ פילוסופי מופשט כדי לשאול את עצמי אם יש אלוהים. (ולא רק, אלא כל נושא מופשט שאולי יש לו השפעה מעשית, כדאי לברר אותו).

לכאורה זה ברור שאצל אנשים שונים תיתכננה אפשרויות שונות מבין אלו, השאלה היא אם יש קדימות אונטולוגית לזו על זו

כלומר, האם יש קדימות אונטולוגית עקרונית הכרחית

לא מצליח להבין את השאלה ולא רואה בדל הבדל בין שתי האופציות שתיארת. תגדיר תבונה מעשית וטהורה, ותן דוגמה קונקרטית ולגביה נסח את השאלה.

לדעתך
תודעה מוסרית (וכל חשיבה פרקטית) נובעת / צריכה עקרונית לנבוע מפילוסופיה מופשטת?
או לחילופין,
פילוסופיה מופשטת נובעת / צריכה עקרונית לנבוע מתודעה מוסרית (/כל חשיבה פרקטית)?

לא מבין את השאלה. אפשר משהו קונקרטי יותר? דוגמה?

דוגמה הכי פשוטה שיש – בקטע הדתי, כלומר קיום מצוות כהשלכה של תפיסה פילוסופית (יש אלוהים, והוא רוצה / דורש שאשמור מצוות) או לגשת ללימוד פילוסופיה כקיום מצווה.

אבל זה ממש מפספס את הפואנטה של השאלה, כי רציתי לשאול האם קטגורית, חשיבה מופשטת מתוך גישה פרקטית / אתית היא לקויה, או אפשרית, או אפילו עדיפה

מתוקן:
דוגמה הכי פשוטה שיש – בקטע הדתי, כלומר קיום מצוות כהשלכה של תפיסה פילוסופית (יש אלוהים, והוא רוצה / דורש שאשמור מצוות) למול לימוד פילוסופיה כקיום מצווה. האם האחד עדיף על השני.

אבל זה ממש מפספס את הפואנטה של השאלה, כי רציתי לשאול האם קטגורית, חשיבה מופשטת מתוך גישה פרקטית / אתית היא לקויה, או אפשרית, או אפילו עדיפה

סיימתי. אלא אם תצליח לרדת מרמת ההצהרה הכללית והעמומה ולהביא דוגמה ולנסח את השאלה לגביה.

הדוגמה מהקטע הדתי בעייתית?

זו לא נראית לי דוגמה לכלום. זו שאלה בפני עצמה, ואפילו היא לא ברורה: האם יש ערך בלימוד פילוסופיה? או לחלופין האם קיום המצוות צריך להיעשות משיקולים פילוסופיים? מה זה קשור לתבונה מעשית או טהורה? ולמה שתי האופציות שלך הן אלטרנטיבות שמוציאות זו מזו? וכי לא ייתכן שיש ערך בלימוד פילוסופיה, וביחד עם זה קיום מצוות משיקול פילוסופי או שאלוקים רוצה? אני לא מבין אפילו את המילים שאני עצמי כותב כאן.
מה עוד שאתה עצמך אמרת שהדוגמה הזאת לא מבטאת את הנקודה (העלומה) שלך. אני באמת לא יודע מה לעשות עם השאלות הללו, אלא אם תשים כאן שאלה קונקרטית וברורה, שכן קולעת לנקודה, עם שתי אופציות שכל אחת מהן מוגדרת היטב.
אני חושב, במחילה, שזה שאתה שוב ושוב לא מצליח להציג דוגמה כזאת, מרמזת שגם אצלך השאלה לא מוגדרת היטב.