חובת שחיטה בחיות ציד

שו"תקטגוריה: הלכהחובת שחיטה בחיות ציד
אורן שאל לפני 4 שנים

שבוע טוב הרב,
לגבי חיות ציד כתוב בתורה (ויקרא י"ז י"ג):

וְאִ֨ישׁ אִ֜ישׁ מִבְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֗ל וּמִן־הַגֵּר֙ הַגָּ֣ר בְּתוֹכָ֔ם אֲשֶׁ֨ר יָצ֜וּד צֵ֥יד חַיָּ֛ה אוֹ־ע֖וֹף אֲשֶׁ֣ר יֵאָכֵ֑ל וְשָׁפַךְ֙ אֶת־דָּמ֔וֹ וְכִסָּ֖הוּ בֶּעָפָֽר:

בעולם העתיק תהליך הציד נעשה בדר"כ באמצעות קשת או חנית ונעשה תוך הפתעת החיה. כלומר, לא ניתן היה לבצע שחיטה כשרה בציד והחיה בדר"כ הייתה נעשית טריפה במהלכו. מפשט הפסוקים משמע שהתורה דורשת שפיכת דם וכיסויו, אבל לא דורשת שחיטה כשרה לגבי חיות ציד. רק לגבי צאן ובקר שהן חיות מבויתות יש דרישה ל"זביחה": 

וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' לך כאשר צוויתיך, ואכלת בשעריך

זה גם נראה לי לא מציאותי לדרוש שחיטה כשרה לחיות ציד. אבל כידוע אין היתר הלכתי לאכול בשר שניצוד בלי שחיטה כשרה. משום מה לא מצאתי התייחסות במפרשים לשאלה הזאת. מה דעתך?
בברכה,

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 4 שנים

לא יודע מה השאלה. אם התוה דורשת שחיטה ואי אפשר אז אל תאכל חיות ציד. ניתן ללכוד אותן במלכודת ולא לירות או לדקור אותן, ואז גם בעבר ניתן היה לאכלן.
מניין הוציאו שחובת השחיטה היא בכל בעלי החיים? לא יודע. אבל בהחלט ייתכן שהם הבינו שלצוד כאן משמעו במלכודת, ואז כיסוי הדם מדבר על השחיטה ולא על הצידה עצמה.

אורן הגיב לפני 4 שנים

סביר להניח שכשהתורה מתירה ציד, היא מתירה ציד בצורתו המצויה (דיבר הכתוב בהווה). למיטב ידיעתי, הצורה הנפוצה של ציד בתקופה העתיקה הייתה באמצעות כלי ציד רגילים (קשת או חנית) ולא באמצעות מלכודות. מהפסוק הזה משמע שמותר לצוד באופן רגיל עם הגבלה אחת של שפיכת הדם וכיסויו. ואילו מדברי חז"ל משמע שציד באופן רגיל אסור בהחלט. זאת הסתירה שדיברתי עליה בשאלתי המקורית. ההצעה שלי ליישוב הסתירה שכל חובת השחיטה היא לגבי בקר וצאן – כלומר חיות שכשרות לקורבן, ושם חלים כל דיני שחיטת חולין. אבל לא בחיות ציד.

קרדיגנו הגיב לפני 4 שנים

אולי יש להמתיק קצת, שגם בתנך מצודה משמש בלשון מלכודת ("אשר היא מצודים וחרמים" ופירש"י לשון מכמורת כמו 'יגורהו בחרמו ויאספהו במכמרתו'). בארמית פרש רשת מתורגם פרש מצדתא. וגם שוחה (כמו כרו שוחה ללכדני) מתורגם כמצודה (נלכד בשחיתותם, אתפס במיצד חבוליהון).

קרדיגנו הגיב לפני 4 שנים

אגב, אורן, איך עושים ציטוט כזה יפה כמו שעשית?

mikyab צוות הגיב לפני 4 שנים

מה שאאתה אומר אפשרי, אבל דורש בסיס חיובי ולא רק אפשרות. מדובר בשאלה הלכתית והתלמוד והפוסקים אומרים לא כך.

אורן הגיב לפני 4 שנים

לקרדיגנו, רק כאשר מעלים שאלה ניתן לעשות ציטוט כזה על ידי סימון החלק שרצוי לציטוט ולחיצה על Shift+Alt+Q

אורן הגיב לפני 4 שנים

עיינתי בסוגיה הזאת שוב ומצאתי כמה מקורות שיכולים לפתור את הסתירה:

רמב"ם הלכות שחיטה, פרק ד' י"ז-י"ח:
כשהיו ישראל במדבר לא נצטוו בשחיטת החולין אלא היו נוחרין או שוחטין ואוכלין כשאר האומות, ונצטוו במדבר שכל הרוצה לשחוט לא ישחוט אלא שלמים שנאמר איש איש מבית ישראל אשר ישחט שור וגו' ואל פתח אהל מועד וגו' למען אשר יביאו וגו' וזבחו זבחי שלמים לה' וגו', אבל הרוצה לנחור ולאכול במדבר היה נוחר.
ומצוה זו אינה נוהגת לדורות אלא במדבר בלבד בעת היתר הנחירה, ונצטוו שם שכשיכנסו לארץ תאסר הנחירה ולא יאכלו חולין אלא בשחיטה, וישחטו בכל מקום לעולם חוץ לעזרה שנאמר כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך וגו' וזבחת מבקרך ומצאנך אשר נתן ה' אלהיך וגו', וזו היא המצוה הנוהגת לדורות לשחוט ואחר כך יאכל..

כלומר משמע שחלק מהפסוקים רלוונטיים רק למדבר ולא לדורות, וחלק רלוונטיים רק לדורות ולא למדבר. כך שניתן לפתור כל סתירה בין פסוקים ע"י השלכת צד אחד לזמן המדבר והצד השני לזמן הדורות.

וראיתי גם עוד מקור ברמב"ם שמסביר על דרך הלימוד שממנה למדו שיש חובת שחיטה גם בחיה ועוף.

רמב"ם הלכות שחיטה א' א':
מצות עשה שישחוט מי שירצה לאכול בשר בהמה חיה ועוף ואחר כך יאכל שנאמר וזבחת מבקרך ומצאנך, ונאמר בבכור בעל מום אך כאשר יאכל את הצבי ואת האיל, הא למדת שחיה כבהמה לענין שחיטה, ובעוף הוא אומר אשר יצוד ציד חיה או עוף וגו' ושפך את דמו מלמד ששפיכת דם העוף כשפיכת דם החיה.

ועוד ראיתי שהרמב"ם האריך להסביר למה טריפה שנוצרה מציד רגיל אסורה (כלומר משמע שההבנה הפשוטה היא שבאמת זה מותר, ורק בהבנה יותר עמוקה אפשר להבין את האיסור שבדבר):

רמב"ם הלכות מאכלות אסורות פרק ד' הלכות ו' – ח':

הלכה ו
האוכל כזית מבשר בהמה או חיה או עוף טהורים שנטרפו לוקה שנאמר ובשר בשדה טרפה לא תאכלו לכלב תשליכון אותו טרפה האמורה בתורה זו שטרפה אותה חית היער כגון ארי ונמר וכיוצא בהן וכן עוף שטרף אותו עוף הדורס כגון נץ וכיוצא בו ואין אתה יכול לומר שטרפה אותה והמיתה אותה שאם מתה הרי היא נבלה ומה לי מתה מחמת עצמה או הכה בסייף והמיתה או שברה ארי והמיתה הא אינו מדבר אלא בשנטרפה ולא מתה.

הלכה ז
ואם הטרפה שלא מתה אסורה יכול אם בא זאב וגרר הגדי ברגלו או בזנבו או באזנו ורדף אדם והצילו מפיו יהיה אסור שהרי נטרף תלמוד לומר ובשר בשדה טרפה וגו' לכלב תשליכון אותו עד שיעשה אותה בשר הראויה לכלב הא למדת שהטריפה האמורה בתורה היא שטרפה אותו חית היער ושברה אותה ונטה למות ועדיין לא מתה אף על פי שקדם ושחטה קודם שתמות הרי זו אסורה משום טריפה הואיל ואי אפשר שתחיה ממכה זו הבאה עליה.

הלכה ח
נמצאת למד שהתורה אסרה המתה והיא הנבלה ואסרה הנוטה למות מחמת מכותיה ואע"פ שעדיין לא מתה והיא הטריפה וכשם שלא תחלוק במיתה בין מתה מחמת עצמה בין שנפלה ומתה בין שחנקה עד שמתה בין שדרסתה חיה והרגתה כך לא תחלוק בנוטה למות בין שטרפתה חיה ושברתה בין שנפלה מן הגג ונשתברו רוב צלעותיה בין שנפלה ונתרסקו איבריה בין שזרק בה חץ ונקב לבה או ריאתה בין שבא לה חולי מחמת עצמה ונקב לבה או ריאתה או שיבר רוב צלעותיה וכיוצא בהן הואיל והיא נוטה למות מכל מקום הרי זו טרפה בין שהיה הגורם בידי בשר ודם בין שהיה בידי שמים אם כן למה נאמר בתורה טרפה דבר הכתוב בהווה שאם לא תאמר כן לא תאסר אלא אותה שנטרפה בשדה אבל אם נטרפה בחצר לא תאסר הא למדת שאין הכתוב מדבר אלא בהווה.

mikyab צוות הגיב לפני 4 שנים

לא הבנתי. תכלס כתוב כאן שצריך שחיטה.

אורן הגיב לפני 4 שנים

כן, אבל גם כתוב שבמדבר לא היה צריך שחיטה ונראה שהיה אפשר לצוד כרגיל וזה מסביר את הפסוק על הציד.

מיכי הגיב לפני 4 שנים

אז בימינו צריך שחיטה.

הפוסק האחרון הגיב לפני 4 שנים

וְעַתָּה שָׂא נָא כֵלֶיךָ תֶּלְיְךָ וְקַשְׁתֶּךָ וְצֵא הַשָּׂדֶה וְצוּדָה לִּי צָיִד

וְאִישׁ אִישׁ מִבְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּמִן הַגֵּר הַגָּר בְּתוֹכָם אֲשֶׁר יָצוּד צֵיד חַיָּה אוֹ עוֹף אֲשֶׁר יֵֽאָכֵל וְשָׁפַךְ אֶת דָּמוֹ וְכִסָּהוּ בֶּֽעָפָֽר

העניין המרכזי זה לא לשתות דם. ולפני כן לא לשחוט קורבנות לע"ז. כל טקסי השחיטה ודקדוקיה אין להם בסיס ובטח שלא חשיבות מצד התורה.

עולם הפוך. היום יש לדיני שחיטה חשיבות כמו של שבת. אבל דיני שמיטה ויובל ואיסור הלוואות בריבית שאלו הדברים החשובים מצד התורה מופרים בלי למצמץ.

השאר תגובה

Back to top button