חידושו של ר' חיים בעניין כוונה בתפילה

במחילה על הטרחה, אם אפשר לשאול על דברי הרב.
ז"ל ר"ח שם: "ונראה דכוונה זו אינה מדין כוונה רק שהוא מעצם מעשה התפילה, ואם אין לבו פנוי ואינו רואה את עצמו שעומד לפני ה' ומתפלל אין זה מעשה תפילה, והרי הוא בכלל מתעסק דאין בו דין מעשה. וע"כ מעכבת כוונה זו בכל התפילה, דבמקום שהיה מתעסק דינו כלא התפלל כלל, וכאלו דילג מלות אלה, והלא וודאי דלעניין עצם התפילה כל הי"ט ברכות מעכבין". לכאורה מפורש בדבריו שכוונה מסוימת מעכבת בכול התפילה, ובפשטות הדוג' בירושלמי וכן אדם שאינו זוכר האם קרא ק"ש אלו דוג' להיעדר כוונה מובהק.
דברי הרמ"א צ"ע לגופם, אך לא הבנתי את כוונת הרב ליישב בכך את הקושי בדברי הגר"ח. [עתה ראיתי שהקה"י (ברכות, כ"ז) מיישב את דברי הרמ"א מקושיית הביאו"ה (שם) כיצד על האדם העומד ב"אתה גיבור" להמשיך בתפילתו ולברך ברכות לבטלה בכך שדין כוונה אינו מהווה חלק מעצם מצוות התפילה וע"כ אי"ז ברה לבטלה, ואת"ל כדבריו היא הנותנת להקשות על יסודו של הגר"ח, אך עכ"פ הדברים צ"ב לפי דברי הגר"ח].
תודה רבה וחג שמח!

אני דיברתי על עצם היסוד שיש שתי כוונות בתפילה. אם הוא אומר שאינו יוצא יד"ח בשום דבר אז זה באמת נסתר. אבל אין הכרח לזה. בטח לא בחלקים שבעצמם אינם מעכבים.

אולי אפשר להקביל בין דברי הרב מיכי בטור האחרון, לגבי גירות, לנידון דידן:
כשם שקבלת עול מצוות איננה דין בגירות אלא היא היא מהותה של הגירות, כך הכוונה הבסיסית של עמידה לפני ה' היא מהותה של התפילה, ולא דין פרטי כמו כוונת שאר המצוות.