ייבום וחליצה
שלום לכבוד הרב.
אני למדתי עכשיו על ייבום וחליצה קצת ומאוד הוטרדתי מהעובדה שישנם נשים שמדין תורה (בפשטות) חולצות ולא מייבמות כגון חייבי לאוין, והשאלה הנשאלת היא שלכאו׳ זה עקירת כל מושג הייבום וחליצה כיון שנתאר לעצמנו את היבם מגיע לבית הדין ואומר שהוא רוצה לקחת אותה לאישה להקים שם לאחיו אז הדיין אומר לו אבל אסור לך אז הוא בא ללכת והדיין קורה לו חזרה ואומר לו רגע אתה צריך לעשות חליצה וקוראים לאישה והיא חולצת לו את הנעל ויורקת עליו ואומרת לו ”ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו” והוא צועק לעומתה מה את רוצה ממני תצעקי על הדיין.
בקיצור השאלה היא אפי׳ יותר כללית, איך יכול להיות שיש הבדלים בין רוח המצווה לבין הפרטים שלה. (ואני לא מתכוון למוסר, שבזה הרב שכנע אותי לגמרי שאין קשר. אלא להגדרה של המצווה שבזה אין כל ספק שהגדרת המושג ”ייבום וחליצה” הוא ”להקים שם לאחיו”).
לא מבין את השאלה. התורה עצמה מציעה את שתי האופציות, חליצה וייבום. ההלכה קובעת מתי עושים את זה ומתי את זה. מה הבעיה כאן? הבעיה בנוסח החליצה, שלא יאמר "מיאן יבמי" אלא "ההלכה מנעה ממני לייבם"? מסכים. שיגיד את זה.
אין לי שום בעיה שיעשה חליצה הבעיה היא שבעצם ההגדרה של התהליך של החליצה הוא השפלה על זה שלא מסכים להקים שם לאחיו ושוב אני לא מתכוון להשערה שלי על טעם המצווה אלה זה ברור מעצם התהליך של החליצה והיריקה והאמירה של ”ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו” דוגמה לדבר כמו הבעיתיות שבחיוב של יולדת בקרבן חטאת
עדיין זו רק שאלה של ניסוח. איני יודע מה עושים בפועל, ובהחלט סביר שהם לא משנים את הנוסח. בזה איני מסכים להם. ועדיין הצורך בחליצה ודאי קיים, והעניין הוא רק לומר בניסוח נכון.
לא הבעיה בניסוח אלא בהגדרת המושג כמו שקורבן חטאת הגדרתו שהוא בא לכפר על חטא כך חליצה הגדרתה הוא ביזוי יבם שלא מוכן להקים שם לאחיו ולכו אותה בעייתיות שיש לחייב אדם שלא חטא בחטאת יש בלחייב אדם שאסור לו להקים שם לאחיו בחליצה
לא נכון. מצוות החליצה מיועדת להתיר את האישה בלי ייבום. כשהיבם לא רוצה אז מוסיפים גם סוג של ביזוי. אבל במקרים שלנו ודאי שאין שום מקום לבזותו.
אז תכלס׳ אתה חושב שבחייבי לאוין לא צריך לירוק ולומר ”ככה יעשה”?
אגב אם כבר הזכרתי אשמח לשמוע מה דעתך בחטאת יולדת
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer