ייחודיות

אכן הרב אמר בברור שרצח גרוע מאכילת חזיר (מחילה אם זה לא היה ברור מדברי) אך הבדיל בין הפרמטר המוסרי-כללי להלכתי-ספציפי וכך יצר הרב חיץ בין המייחד למוסרי. איני מסכים (הולך בדרכם של הירש וכו..) אבל העניין מובן לחלוטין. שאלתי היא אחרת, מה הערך הדתי-אמוני (השיעורים היו על אמונה) במתן חישבות מועדפת למייחד ומבדיל? מה זה חשוב? האין הגדרות אילו נחלתם של חוקרים הרואים ביהדות/בדתות תופעה סוציולוגית/אנתרופולוגית/לאומיות רליטיויסטית? הרי מוטלות עלינו חובות, מוסריות כפולחניות, ואנו מצווים בהן ללא קשר לייחוד שבהן, וכגודל עונותינו כך ה"פער", כביכול, בינינו לבינו ית' (בחינת "עונתיכם היו מבדלים וגו"). ע"כ, לפי ראייתי, אין שום ערך דתי בייחודיות המצוות/הלכות כשלעצמן, ייחודם, או חוסר ייחודם, הוא פועל יוצא של עשייתם ואין זה מעניינו של האדם הדתי. האין הכנסת הגדרה שכזו לתוך הרובד הדתי-אמוני "נכנעת" לאותה מסורתיות שהרב עצמו יוצא כנגדה?

ל"א, יכול להיות ערך דתי לייחודיות היהדות?

אם אתה שואל מה רציתי לומר בשיעור, צר לי אבל כבר איני זוכר. זה היה לפני שנים. בכל אופן הסברתי את עמדתי בעניין ואיני מבין מה השאלה כאן.