יישום ערכים של תורה
אני שותף לדעה שאי אפשר ללמוד מהתורה 'שיטה כלכלית', 'שיטת ממשל' וכדומה. כמו שאין ללמוד מדע מהתורה. זה נתון להתפתחות של עולם החולין.
מצד שני, תמיד חשבתי שנכון ללמוד 'ערכים' מהתורה, אלא שזה מצריך עיסוק בטעמי מצוות. הרמב"ן המפורסם, הבין כמראה שדיני כשרות קשורים להגבחת יצר האכילה, ולכן הגדיר הזולל מאכלים כשרים כ'נבל ברשות התורה'.
ומבחינה שיטה כלכלית, יש לנתח מהם הערכים שמתבטאים בדיני התורה, מה שכולל כמובן את השיטה שהיתה נהוגה אז בעולם ומה הייתה משמעות דיני תורה באותו הקשר (לדוגמא, מחקריו של דניאל אלעזר על ממשל, ספריו של הרב יונתן זקס על הת]יסהנ החברתית).
זה יכול להובביל למסקנות כלליות על מה לחפש בשיטה הכלכלית- לדוגמא, אפשר לשלול חיפוש אחר שויון, ומצד שני קפיטליזם אידיאולוגי נוסח ואיין רנד וניוזק, יש לתור אחרי רשת ביטון מינימלית לכל אחד. מדיני כופים על מידת סדום ודינא דבר מצרא גם אפשר ללמוד פגיעה בזכות הקנין במצבים מסוימים, וכן הלאה.
אמנם מבחינה הלכתית 'לא דורשים טעמט דקרא'. אבל זה רק אומר שאין לעצב את דיני ההלכה לאור הטעם, המשפט דוקא מניח שההלכות מבטאות ערך מסוים.
ראיתי בכמה תשובות שהרב לא מתלהב מעיסוק בטעמא דקרא. כמה פעמים טוען שפרטי ההתכות לא מסתדרות (אלא שאפשר להסביר זאת לאור כלל לא דרשינן טעמא דקרא). האם הרב לא מסכים לכל הלך החשיבה הנ"ל, אלא שסובר שמעשית רואים שאי אפשר להסיק מסקנות כאלו וכל אחד מוצא מה שרוצה?
טענתי היא בראש ובראשונה מעשית. עובדה היא שכל אחד מוצא בתורה את מה שהוא מזדהה עמו. אני לא חושב שתמצא מישהו ששינה עמדה בגלל משהו שמצא בתורה.
לעצם העניין, יש גבולות גזרה מסוימים, כפי שציינת. לא שוויון מוחלט ולא חופש מוחלט. אבל כיום אף אחד לא באמת נמצא בקטבים הללו. בוויכוחים שיש היום השאלה היא היכן עובר הקו, ואני לא חושב שתוכל למצוא בתורה אמירות לא טריביאליות בעניין.
מעבר לזה כמובן יש לדון מהי "תורה". התורה שבכתב, התלמוד, ופסקים ושו"תים?
הרב השתכנע מהבנתו של הרמב"ן שמאכלות אסורות קשורה לשליטה על יצר האכילה, ומלמד אותנו שאין לזלול אוכל כשר?
האם יש מקום לעסוק בטעמי מצוות ולנסות ליישם את טעמיה, מעבר לפורמלךיסטיקה של החוק? אף שאלו יהיו רחבים מאד?
שבת לדוגמא. אפשר לקיים את הלכותיה בלי לנוח (אני מכיר מישהו בחול שעשה אסיפות עבודה בשבת, תוך שמירה על הלכות שבת. אמנם הוא לא כזה ת"ח ועבר הרבה על אמירה לנכרי. אבל אני שואל על העיקרון).
ממש לא השתכנעתי, כשם שאיני משוכנע ברוב הפרשנויות לתורה (ולכן כמעט איני עוסק בזה).
יש מקום כל אחד לפום דרגיה. כל רבותינו עשו זאת, כיצד אוכל לומר שאין לזה מקום. אבל ראיות ברורות קשה יהיה למצוא בדרך זו.
אני שואל מבחינה עקרונית. בהינתן שנשתכנעתי לגבי טעם של מצוה מסוימת (או קבוצת מצוות), האם הרב חושב שנכון ליישם את ה'ערכים הדתיים' גם בדרכים שנעבר לדינים הפורמליים? האם יש ערך דתי להתנהגות כזו? (זה מוביל אותי לכל מיני מיזמים שרוצים לעשות תרגום אקטואלי למצוות).
או שמא ערך דתי הוא רק ביחס למה שאפשר להגדיר אותו בתחום ההלכה המחייבת?
לדוגמא, נגיד שהשכמנעתי שאיסור חדש בא להורות שעלינו להכיר שהכל אנו מקבלים מהקב"ה וכן ראוי לתת לו לפני שנהנה מדברים אלו. האם יש עניין לעשות פעולה מקבילה בעולם הכלכלי שלנו?
בהינתן שהשתכנעת זה אכן מוצדק. וכבר כתב תוס' רא"ש ב"מ צ שכשהטעם ברור כן הולכים אחריו (דורשים טעמאר דקרא).
לשאלתך, ודאי שיש ערך להתנהגות נכונה. אבל לפי התוס' רא"ש זו לא רק התנהגות נכונה אלא ממש חובה הלכתית (זו המצווה עצמה, ולא רק ערך שנגזר ממנה).
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer