יישום ערכים של תורה

הרב השתכנע מהבנתו של הרמב"ן שמאכלות אסורות קשורה לשליטה על יצר האכילה, ומלמד אותנו שאין לזלול אוכל כשר?

האם יש מקום לעסוק בטעמי מצוות ולנסות ליישם את טעמיה, מעבר לפורמלךיסטיקה של החוק? אף שאלו יהיו רחבים מאד?
שבת לדוגמא. אפשר לקיים את הלכותיה בלי לנוח (אני מכיר מישהו בחול שעשה אסיפות עבודה בשבת, תוך שמירה על הלכות שבת. אמנם הוא לא כזה ת"ח ועבר הרבה על אמירה לנכרי. אבל אני שואל על העיקרון).

ממש לא השתכנעתי, כשם שאיני משוכנע ברוב הפרשנויות לתורה (ולכן כמעט איני עוסק בזה).
יש מקום כל אחד לפום דרגיה. כל רבותינו עשו זאת, כיצד אוכל לומר שאין לזה מקום. אבל ראיות ברורות קשה יהיה למצוא בדרך זו.

אני שואל מבחינה עקרונית. בהינתן שנשתכנעתי לגבי טעם של מצוה מסוימת (או קבוצת מצוות), האם הרב חושב שנכון ליישם את ה'ערכים הדתיים' גם בדרכים שנעבר לדינים הפורמליים? האם יש ערך דתי להתנהגות כזו? (זה מוביל אותי לכל מיני מיזמים שרוצים לעשות תרגום אקטואלי למצוות).
או שמא ערך דתי הוא רק ביחס למה שאפשר להגדיר אותו בתחום ההלכה המחייבת?

לדוגמא, נגיד שהשכמנעתי שאיסור חדש בא להורות שעלינו להכיר שהכל אנו מקבלים מהקב"ה וכן ראוי לתת לו לפני שנהנה מדברים אלו. האם יש עניין לעשות פעולה מקבילה בעולם הכלכלי שלנו?

בהינתן שהשתכנעת זה אכן מוצדק. וכבר כתב תוס' רא"ש ב"מ צ שכשהטעם ברור כן הולכים אחריו (דורשים טעמאר דקרא).
לשאלתך, ודאי שיש ערך להתנהגות נכונה. אבל לפי התוס' רא"ש זו לא רק התנהגות נכונה אלא ממש חובה הלכתית (זו המצווה עצמה, ולא רק ערך שנגזר ממנה).