כיצד פועלות הדוגמאות וההמחשות הבנה חדשה?
שאלה שהרהרתי בה היום: כיצד פועלות הדוגמאות וההמחשות הבנה חדשה?
ובפירוט יותר ניתן לחשוב על שתי סוגי דוגמאות: (א) אלו שמגשרים על פרטים וחוסר ידע שאינו התבהר בגוף הטיעון.(ב) אלו שממחישים את העצם הטיעון. בהבא להלן כוונתי לסוג השני.
ואתן – איך לא – דוגמא: נניח ילד שמתקשה להבין שאחד ועוד אחד שווה שתיים, וברגע שממחישים לו זאת בתפוח ועוד תפוח שווה שני תפוחים, הוא מבין. מה התרחש כאן? קשה לומר שהיה לו חוסר הסכמה לעצם הטיעון, שכן אם כך גם הדוגמא לא הייתה עוזרת לכך, אז מה כן התרחש כאן? מדוע באמצעות מימוש אנו לפתע מבינים?
[האמת היא שאולי כן ניתן לומר זאת, וכמו שאתה מסביר לגבי רטוריקה, שהיא מצליחה 'להעביר' את האדם מנקודה אחת לנקודה שנייה. אולם, לא על זה ממש אני מדבר, אלא על מצבים תדירים יותר]
דוגמא נוספת: למדתי עם בחור שאינו הצליח להבין את סברת מיגו, אולם ברגע שסיפרתי לו את זה כסיפור עם המחשה – הוא הבין. מה הלך כאן?
יש לי כיווני הסבר, אבל משהו כאן חמקמק לי ואיני מצליח להנהיר אותו.
נראה שיש לנו יכולת לראות דרך הדוגמאות את ההפשטה הכללית. זה כמו ראיה אידיתית (צפייה באידאות דרך העצמים המוחשיים). קשה לרובנו לתפוס דברים מופשטים. אבל כשרואים את זה קונקרטית מול העיניים אז קל יותר לעשות הפשטה והכללה. זו אחת הסיבות לגישה הקזואיסטית במשפט שמעדיפה לבנות אותו על מקרים ולא על כללים.
תודה רבה. הבנתי.
ועדיין אני תוהה – ואולי זה סתם ׳נודנקיות׳, וזה פשוט ׳ככה׳ – מה יש בדוגמא שמצליחה להנהיר את העיקרון המופשט? על פניו, את העיקרון המופשט עלינו להבין מתוך התבוננות במופשט, בדוגמא היא רק מימוש (גס?) שלא אמור לתת ערך מוסף, איך פתאום דווקא היא עוזרת? או: דווקא המתודה הזו לראות משהו קונקרטי ורק אז לעשות הפשטה, נראית ארוכה וסבוכה יותר מפשוט ישיר לדבר על ההפשטה.
ואולי זה באמת הנטייה של חלק לייחס לעקרונות המוסריים את הרובד הסובייקטיבי. שכן, הדוגמאות לשיטתם לא באמת מנהירים באמת משהו אמיתי, זה מנגן רק על הרגש. כלומר, יש כאלו שנותרו רק עם השאלה הפותחת שלי.
אבל אם כך, אני חושב שלפחות יש כאן כיוון ראשוני של שכנוע. והיינו, לספקן הזה יש לומר- אתה שבמקומות אחרים נכלל לדעת שדרך הדוגמא כן הבנת את העיקרון שמאחוריו, למשל דרך דוגמא של מיגו כאמור, ממילא תוכל להבין שהמודל של דוגמא מוסרית שמנהירה עקרון, היא מקובלת.
מסכים?
את הדוגמה אני רואה בעיניים. את העיקרון המופשט לא רואים. ברור שמראה עיניים עדיף על הבנה אבסטרקטית. כך אנחנו בנויים. לכן גם כשמלמדים עדיף לעשות זאת בוטום-אפ ולא טופ-דאון. כלומר לא להתחיל עם הכלל ואז יישומים אלא להראות דוגמאות ליישומים ומהן לחלץ את הכלל. כך גם נוהג התלמוד שמתמקד בדוגמאות ולא בכללים. הכללים אנחנו מגיעים אליהם מתוך הדוגמאות.
לגבי שאלתך על המוסר. גם שם הדוגמאות מנהירות עיקרון כללי. מי שחולק על העיקרון הכללי זה בגלל שלדעתו המוסר אינו מחייב כי אינו אובייקטיבי. אני לא חושב שזה קשור לשאלת הקשר בין דוגמאות לחוק הכללי שביסודן. גם לגבי הדוגמאות הוא יאמר שזה עניין סובייקטיבי ולא אובייקטיבי.
יפה, הבנתי.
תודה רבה!
מענין לענין באותו ענין
יש לי תסכול גדול מלימודי המדע באופן כללי
ואסביר, אני בחור די מוכשר (כך לתחושתי ואלו הפידבקים שאני מקבל מהסביבה)
בגיל צעיר לא רכשתי השכלה מדעית בכלל (לוח הכפל לא נחשב 🙂 כעת אני מתענין בכימיה ואין לי את הסבלנות לבנות את הידע אריח ע"ג לבנה כי הרמה הנמוכה משעממת אותי ומצד שני להבין את הדברים לעומק אני לא מצליח. לדוגמא אני פותח ערכים בויקיפדיה ועובר ממושג למושג כגון טבלה מחזורית פולימר איזוטופ וכו וכו והכל נהיה לי בלאגן שלם בראש
האם יש לך המלצה פרקטית כגון סרטונים ספרים וכיוצ"ב שיתנו מענה לנושא (אני מניח שיש עוד אנשים לא מעטים במצבי)
תודה רבה
אין לי קיצורי דרך. אם רוצים לדעת ולהבין לעומק יש ללמוד באופן מסודר.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer