לגבי תפיסתו של חוקר התנ"ך פרופ' בנימין זומר
שלום הרב,
לאחרונה התפרסמה כתבה על פרופ’ בנימין זומר שבה מסופר קצת על משנתו לגבי האמונה. שם הוא אומר:
“יש צו אלוהי, בהחלט יש, והוא ניתן בהתגלות הגדולה שבהר סיני – אלא שהצו הזה לא כלל כל מצווה. הוא רק דרש מאיתנו, היהודים, לאהוב את האל ולעבוד אותו. כיצד נעשה זאת? אל נתינת הצו צורפו שלוש נקודות שהותיר לנו ה’ – ובמשך אלפי שנים מילאנו אנחנו, בני האדם, את שלוש הנקודות הללו, בחרנו וניסחנו את הדרך שבאמצעותה אנו עובדים אותו, ואלו הן התורה והמצוות שאנו מכירים”
“ה’ למעשה הכתיב לנו – באותה התגלות גדולה – מילה אחת: ‘אהבוני’. איך נאהב אותו? למשל, באמצעות הנחה של רצועות, קלף ובתי עור (תפילין). למשל, באמצעות התנזרות מבישול חלב ובשר ביחד. אלו מצוות שעליהן החלטנו כקולקטיב יהודי במשך אלפי שנים”
על פניו זה נשמע לי נונסנס, אבל רציתי לוודא איתך אולי יש פה איזשהו עומק שאני מפספס?
בברכה,
לא קראתי את ספרו, וקשה לי להאמין שאדם אינטליגנטי יכתוב כאלה שטויות. אבל נפלאו ונפתלו ממני דרכי האפולוגטיקה. אם באמת זה מה שכתוב שם, זה די מדהים באיוולתו.
לא באתי להביע עמדה על תפיסתו של זומר, לחיוב או לשלילה. אבל לא זכיתי להבין מהי האיוולת הגדולה שבה. יתכן אפילו שהשואל והעונה (מיכי) כלל לא מסכימים לגבי מהותה של האיוולת הזו. אשמח אם מישהו יוכל לשים למעני את האצבע על המקום המדויק. שנאמר "ענה כסיל כאיוולתו". תודה.
כי אין שום היגיון בתפיסה שאנשים החליטו שלשים רצועות עור על היד זו הורה לממש את הציווי של אהבת ה'. לא נראה לי מאד מסובך.
אני גם לא רואה מדוע אם מניחים שהיה מעמד התגלות בסיני, לא ניתן בו שום תוכן והכל הושאר חופשי. או שהיה מעמד או שלא, אבל אם היה כיצד אתה יודע שלא היה בו תוכן?
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer