להכניס עצמו לאונס ועי"כ להימנע מקיום מצוות

האם אי אפשר להוכיח מהגמרא במסכת יבמות (על כל פנים במקרה של לעבור על לאו)?
"אין אונס לערוה לפי שאין קישוי אלא לדעת".
ומה בכך? נתקשה מדעת ובעל באונס.
אלא אם נאמר שמכניס עצמו מדעת למצב שבו יעבור באונס נחשב לעושה מדעת.

יש כמה וכמה מקורות בש"ס שלכאורה סותרים זא"ז (ובפרט יש לדון בהשוואה לדין תחילתו בפשיעה). ספציפית לגבי קישוי מדובר בהנאה ואולי שם יש את סברת "שכן נהנה" שמחייבת גם אם הכניס עצמו לאונס.

יש לי כמה שאלות על זה אם אפשר:

בתשובה למעלה כתוב שהמכניס עצמו לאונס אם לא עשה בכוונה כדי להישמט מהמצווה
אלא רצה את המצב המאנס בפני עצמו אז נחשב כאנוס (ואני מבין: ולכן מותר להכניס עצמו למצב מאנס אם יש לו בו עניין ישיר). הסברא נראית מחודשת.

א. האם הרקע לסברא הוא מהסוגיא של ליכא דרכא אחרינא.

ב. בשיעור של הרב ז"נ גולדברג שהובא קישור אליו למעלה יש חילוק בין הכנה להיקלעות. אם לא הכין ד' מינים הוא לא אנוס בסוכות. אם הפליג בספינה לפני שבת הוא כן אנוס בשבת (ורבנן גזרו ג' ימים). אני מבין שהסברא לקולא של עניין ישיר היא רק בהיקלעות ולא בהכנה. כלומר גם לשיטתך שהמכניס עצמו לאונס מתוך עניין ישיר במצב המכניס זהו אונס, עדין תאמר שגם אם יש לו עניין ישיר לראות סרט במקום לצאת לשוק לקנות ארבעת המינים הוא לא אנוס כשמגיע יו"ט של סוכות. האם תוכל להסביר את גוף החילוק בין הכנה להיקלעות?

ג. בשיעור הנ"ל מתבאר שמכניס עצמו לאונס אסור ומכניס עצמו לפיקו"נ מותר. [ואם כבר חל החיוב אז גם מכניס עצמו לפיקו"נ אסור. דעת בעה"מ לא מלים תינוק בשבת אם יצטרכו אח"כ לחמם מים]. למשל מותר ניתוח בערב יו"כ אף שידוע שיוביל למלאכה ביו"כ מטעם פיקו"נ. ומשמע שאם יוביל למלאכה מטעם אונס אסור (כגון המלך אמר מי שיעשה ניתוח ולא יעשה למחרת מלאכה – מות יומת). וזה אע"פ שיש לו עניין ישיר בניתוח ולא עושה כדי להישמט מהמצווה. כלומר דעתך בזה היא דלא כגרז"ן?
מה הגבול בזה, הרי המשמעות היא שכל הבעיות במכניס עצמו לאונס זה רק ברשע ערמומי שמטרתו הבלעדית היא להימנע מהמצווה.

ד. מה קורה במצווה שמותנית במעשה או מצב (ולא רק מחוסרת זמן כמו ד מינים). כגון יודע שימנענו המלך מלברך ברכת המזון, האם רשאי לאכול לחם (חביב לו). [אני לא מצליח להגדיר לעצמי טוב את הצדדים אבל יש לי תחושה שאולי יש הבדל]

א. זו סברא פשוטה בעיניי. ואכן היא נמצאת גם שם.
ב. לא זוכר כבר במה מדובר. אבל מהתיאור שלך עולה ההבחנה בפשטות. מה לא ברור בה? ההבחנה ברורה מאליה. אמנם ייתכנו מצבים אפורים שלגבי כל אחד מהם יש לדון.
ג. לא יודע. צריך לראות את הראיות והמקרים.
ד. לפי זכרוני, יש על כך תשובת הריב"ש (בקהילה החרימה לא להגיע לעיר כדי לא לשחוק ומישהו הכניס עצמו לעיר).
הנושא נדון כאן לפני שלוש שנים, ולכן אם אתה רוצה להעלות נושא לדיון עדיף להגדיר אותו היטב ולהביא את המידע הרלוונטי ואז לדון.

תודה.
(חשבתי שהגדרתי היטב כפי כוחי והבאתי את המידע הרלוונטי. מקבל)