לייבניץ ובורחס

שו”תקטגוריה: פילוסופיהלייבניץ ובורחס
פאפאגיו שאל לפני 2 שבועות

בס”ד
לייבניץ קבע שלא יתכן שני דברים זהים לחלוטין. וכנגד הרב טען שהוא מערבב בין תכונות ובין העצם אשר הינו
אובייקט שונה הקיים כשלעצמו ורק בעל תכונות זהות (ואפי’ מיקום במרחב הינו רק מניעה פיזיקלית ולא לוגית).
ע”כ יש לי מספר השגות:
1- הרב מניח שלחפצים יש מהות נפרדת הקיימת גם במנותק מתכונותיהם. ועל כך אני שואל
שכל זה נכון האדם אשר יש לו נפש חווה ולכן התכונות שלו לו מגדירות את הסובייקט שזה הוא, אך מי אמר שגם לחפצים
יש מהות מופשטת שקיימת בלא התכונות שלהם? אולי כל קיום החפץ הוא רק ע”י תכונותיו?
ואסביר יותר את דברי- איני מתכוון להעמיד טענה אידיאליסטית שאין קיום עצמי למציאות וכל קיומו הוא רק במה שנתפס
בתודעתי. אלא כוונתי לטעון שלמרות שיש קיום חיצוני, בכ”ז כל הקיום הוא רק התכונות (דהיינו שחומר משתנה ומתחלף
ע”פ תכונותיו הנפעלות, אך אינו ישות קיימת כשלעצמה). וביתר עומק- החומר כשלעצמו הינו ‘יולי’ אחיד אשר אין לו
נפרדות כלל, ורק ע”י ה’צורה’ היינו התכונות אנו תופסים אותו כחלקים נפרדים (דהיינו שגם ה’שניות’ הינה תכונה ותו לא,
וממילא במיקום המרחב הינו עקרוני מהגדרת קיום החומר)?
2- הרב הביא את בורחס שתיאר עולם שבו המציאות נתפסת רק ע”י ההתרחשויות שלהן, ובכך אראה את האבסורד
באידיאליזם. ועל כך אני שואל שאולי אכן יש אידיאליזם ורק אנו קוראים ‘עצם’ למה שנתפס בתודעתינו כנח?
3- אגב, בורחס מביא במק”א (בגן השבילים המתפצלים) תיאור של אדם שתופס כל פרט במציאות כנפרד מהקשרו (כגון
שכל רגע נראה בעינו שונה מהותית מהרגע שלאחריו משום שקיים בזמן שונה, או כל עצם כגון כלב נראה משהו אחר
לחלוטין ברגע שלאחריו משום שזזה לו שערה או שמראה פרצוף אחר או שפה הכלב נראה עם שמש לידו וברגע אחר בלי
וכדומה), ובכך הוא מראה שחייבים לתפוס מהות אידאית. ועל כך אני שואל שאולי אין כלל מהות אידאית, וכל מה שהאדם
תופס כמהות זה מפני שמארגן את התמונה לפי השימוש שלו, אך באמת אין כלל קשר בין משהו למשנהו (בעצם זה
טענת אריסטו כנגד אפלטון)?
4- וא”כ נראה שהרב מניח תפיסת עולם אפלטונית שיש מהויות (היינו ‘אידאות’) גם לדומם. ועל כך אני טוען שאולי כל מה
שיש זה רק תכונות נפרדות זמ”ז, ורק התודעה שלנו מארגנת אותם?
5- אגב, לפי הניתוח בשאלות אלו לכאורה ניתן לומר שהמושג ‘אידיאליזם’ אינו מניח שאין כלל עולם חיצוני (כבורחס והרב),
אלא העולם קיים ורק היות והוא ‘יולי’ חסר צורה לחלוטין, ע”כ אין לו כלל תכונות עצמיות ואפי’ אין לו נפרדות (אלא כולו
אחיד וחסר ממשות). ורק התודעה שלנו מארגנת אותו כנפרד ונותנת לו צורה פרטית?
תודה רבה!

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 שבועות
  1. לא הבנתי מדוע המיקום הוא תכונה שונה. אז גם הוא חלק מהמהות. לתפיסתי יש שולחן שהתכונות הן תכונות שלו, שאל”כ מה מצרף את אוסף התכונות הללו לכלל עצם? טענתו של בורחס.
  2. שאל את עצמך האם ה”אולי” הזה סביר בעיניך. “אולי” אפשר לשאול על כל דבר.
  3. כנ”ל.
  4. ראה 1. זו אותה שאלה.
  5. ואולי גם הוא לא קיים. למה על זה אין “אולי”? 

Back to top button