לכבוד הגאון הגדול רבי מיכאל דוד אברהם שליט"א

שלום רב.
עברתי מהר בין בתריו, ונהניתי כדרכו של מר מאז ומקדם. (אמנם יש מקום לעריכה נוספת ותיקוני הקלדה, ובמקומות מסוימים שקיצר יש להאריך יותר.)
לחיבת הקודש אוסיף כמה הערות, וכיוון שעלה לא יירד:
1. ראוי לעשות תוכן עניינים כדי להקל על הקורא.
2. בהקדמה קשרת את השביעית לחורבן, אבל בפשטות היא קשורה לרוב יושביה עליה בלי קשר לחורבן הבית (אלא בעקיפין שהגלות נגרמה בעטיו של החורבן). ובאמת בימינו כבר י"א שרוב יושביה עליה ומהרה הדרא לדאורייתא. אמנם יש לדון האם קיימת ריבונות יהודית כיום (אני נוטה לחשוב שלא), שכן בפשטות זהו גם תנאי לשביעית דאורייתא.
3. בשיטת הרמב"ן לגבי איסור סחורה, ראוי לציין שגם לשיטתו בפשטות אין מצווות עשה לאכול פירות שביעית אלא שסחורה היא לאו הבא מכלל עשה. ולענ"ד רבים טעו בזה. אמנם קי"ל לאו הבא מכלל עשה עשה, אבל זו רק הגדרה של מעמד הלכתי של המצווה. בלאו הבא מכלל עשה אין מצוות עשה אלא רק איסור. וראה באריכות השגות הרמב"ן לשורש השישי, ודוק היטב.
4. החזו"א היקל קולא נפרזה לגבי לאוקמי פירא (שלאוקמי הוא מלאכות להחזיק גם את הפירות, ולא רק את האילן), והיה מקום לעמוד על כך בדיון על לאוקמי ולאברויי. ובאופן כללי, כידוע, אלו שהחמירו בהיתר המכירה היקלו מאד במלאכות ואיסורי שביעית, שהרי אי אפשר באמת לשמור שמיטה כעיקר הדין בימינו. לכן ראוי להציג את הוויכוח כוויכוח בשאלה מהי הפשרה הראויה, שהרי אין כאן מחמירים ומקילים. להיפך, לדעתי בעלי היתר המכירה מקילים הרבה פחות, שכן אחרי ההערמה זה מסלול ללא בעיות ממשיות, בניגוד לאחרים. אלו שלא מתפשרים בכלל פשוט לא  מכירים את המציאות או שלא איכפת להם ממנה ומהאנשים שנפגעים מכך (כמה חקלאים יש ביישוב הישן בירושלים או בבני ברק?). ואלו שמעדיפים ייבוא תוצרת ערבית כדי לא לעבור ב"לא תחנם" הם בכלל מן המתמיהין. הרי בזה נתנו אחיזת יתר בקרקע לערבים והחלישו ידי היהודים היושבים בה.
5. לגבי חילוק מלאכות בשביעית. חידושו של המנ"ח טעון דיון מפורט יותר (ובכלל יש בספר חלקים שהם קצרים והיה ראוי לפרוט יותר). לכאורה דבריו תמוהים מאד, שהרי חילוק מלאכות בשבת נוצר בגלל מקור (אחת מהנה, או הבערה לחלק יצאת), ובשביעית לא מצאנו מקור. אמנם יש לדון, שכן בשבת לא מופיעים איסורי המלאכה בכלל אלא בלשון כללית "לא תעשה כל מלאכה", והמלאכות נלמדות מהמשכן או מדרשה דמלאכה – מלאכת וכדומה. לכן שם בעינן מקור לחילוק מלאכות. אבל בשביעית, לפחות המלאכות שמופיעות בקרא בהדיא, אולי ילפינן מכך חילוק בלי מקור. ובאמת יש לדון משום מה מתרים בו, לשיטות השונות בהתראה במלאכות שבת, ואכ"מ. עוד יש לדון ממניין המצוות שלא מונים מלאכות שביעית בנפרד, ולכאורה זו ראיה שאין חילוק מלאכות (בשבת לא מונים כי זה לא מופיע  בקרא, וחילוק המלאכות נלמד ממקור בפני עצמו).
6. לגבי התקווה לעתיד לבוא יש לדון טובא. אני לא בטוח שראוי לקוות שהשביעית תחזור. העולם כבר אינו בנוי על חקלאות ולשביעית אין את המשמעות שהייתה לה בעבר. אין עניין לייחל שהמציאות תחזור אחורה (זו לא המשמעות של הגאולה). דומני שהגיוני יותר לעדכן את הלכות השביעית ולהתאימן לזמננו, וכבר עלו הצעות כאלה, אמנם מהצד הליברלי ולכן הן בד"כ נדחות בבוז.
כידוע, חז"ל אומרים שמצוות בטלות לעתיד לבוא, ואנו רואים בעינינו את התהליך. כאשר בשר וחלב ייוצרו במעבדה ייבטלו איסורי בשר בחלב, וכן לגבי שבת ושאר הלכות, ואולי שביעית בכללן. איני רואה בתהליך כזה שום פסול. כשישובו שופטינו הם יצטרכו להחליט מה נכון לעשות במציאות החדשה, אבל במציאות ימינו שמירת שביעית אינה אפשרית כלל (זו גזירת כלייה על החקלאות), ואיני רואה את זה משתנה בעתיד. אז האם עליי להתפלל שנחזור לחרוש בשוורים ולאכול מהירקות שגדלים לנו בגינה?! זו תפיסה מאד מאובנת של התורה, ויש להאריך בזה טובא ואכ"מ.
 
ואסיים בברכת הדיוט. יה"ר שיפוצו מעיינותיך חוצה, ושתזכה להגדיל תורה ולהרביצה לעדרים כאוות נפשך הטובה.