לכתחילה בדיעבד

שו”תקטגוריה: עיון תלמודילכתחילה בדיעבד
EA שאל לפני 2 חודשים

איך להבין את התופעה הזאת שיש הבחנה בין הדין לכתחילה והדין בדיעבד במערכת ההלכתית ? היא לא מופיעה באף מערכת נורמטיבית אחרת ! 
אני מבין אם היו אומרים לי שהדין לכתחילה הוא X, אבל בסיטואציה מסויימת שבה אי אתה יכול לקיים X אז הדין הוא Y. אבל זה מה שנקרא אונס. 
כאן ההלכה אומרת לי לכתחילה שהדין לכתחילה הוא X ובדיעבד היא Y. איך יכול להיות ? זה חוסר קוהרנטיות חזיתי ? הניחא כשאומרים לי אסור אבל פטור. כאן אני יכול להבין, שהדין נותר אסור אפילו בדיעבד אלא שאין לך סנקציה עליו. אבל כשאומרים לי לכתחילה אסור ובדיעבד מותר (כגון אשה שבעלה טבע במים שאין להם סוף), איך יכול להיות ? 

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 2 חודשים

בשום מערכת אחרת גם לא תמצא חוק ללא עונש בצדו. ההלכה מניחה שיש דיני שמים. כשאומרים לך שאסור לכתחילה מתכוונים שאל תעשה זאת, אבל אם עשית זה לא נאסר בדיעבד. אם עשית משהו שאסור לכתחילה אתה תיענש. מה הבעיה שאתה רואה כאן?
מעבר לזה, במקרים שאני נזכר בהם, האיסור לכתחילה הוא על המעשה וההיתר בדיעבד הוא על התוצאה. לכן אין שום קשר ושום סתירה בין השניים. לדוגמה, אסור לעשות כלאי פירות, אבל התוצר לא נאסר. למה לדעתך יש כאן סתירה?
לא הבנתי מה רצית מהדוגמה של אישה שבעלה טבע במים שאין להם סוף.

EA הגיב לפני 2 חודשים

מהדוגמא רציתי בדיוק לדחות כבר מלכתחילה את הטענה שלך ב״מעבר לזה״. אכן יש מקרים שהלכתחילה הוא על המעשה והבדיעבד הוא על התוצאה (כגון נישואי כהן עם גרושה, שאסור אבל הקידושין חלים, ולכן הוא חייב לתת לה גט כדי להתגרש כי עדיין הם חיים באיסור). אבל אני שואל על המקרים שבהם המעשה הוא אסור לכתחילה ומותר בדיעבד, כגון אשה שבעלה טבע במים שאין להם סוף שלכתחילה אסורה להינשא ובדיעבד מותר לה להינשא (כלומר, בנוסף לכך שהקידושין חלים, היא גם לא צריכה להתגרש אחכ כי היא ובעלה העכשווי אינם חיים באיסור כי בדיעבד מותר).

הבעיה שאני רואה היא פשוטה וחזיתית. או שמעשה הוא אסור או שהוא מותר. הוא לוגית לא יכול להיות שניהם. אתה יכול להגיד שX אסור אבל היית אנוס אז בסדר. אבל זה נקרא אונס. המושג בדיעבד אומר יותר מכך. הוא אומר שלכתחילה אסור, אבל בדיעבד מותר. אבל קשה. תחליט. או שאסור (ויש נסיבות מקלות) או שמותר (ויש לפנים משורת הדין). אבל לא שניהם.

איציק שמולי הגיב לפני 2 חודשים

כן, אבל יש דם היתרים “בשעת הדחק”, או “לכתחילה יש ליזהר”, ו”המחמיר תבא עליו ברכה”.
הרמ”א כותב (לא זוכר היכן) שבכל מקום שהתירו במקום צורך הכוונה שמעיקר הדין זה מותר, אלא שהחמירו מחמת דעות של כמה פוסקים, ובמקום קושי חוזרים לעיקר הדין. אבל נדמה לי שכיום הפוסקים לא ממש מתייחסים ככה, אלא שבמקום קושי “כדאי הוא לסמוך בשעת הדחק”. זו התנהגות שאיננה אפשרית לגבי מי שיודע את הדין עצמו. אבל נראה לי שהיא נולדת במציאות שבו אדם אינו רואה עצמו כראוי לפסוק אלא להסתמך על חוות דעת של אחרים (“הלך אחר המחמיר, הלך אחר המיקל”, ולכן נוצרת מציאות שבה אפשר לאמוד את המחיר מול הסיכון. ועדיין הדברים דרושים הסבר, ולפחות יש צורך בהבחנה עד כמה הדעה שלא נפסקה נדחתה בגלל קשייה בבירור סוגיות התלמוד או שלא.

mikyab צוות הגיב לפני 2 חודשים

לא רואה את הקושי. מדובר בראיה לא מוחלטת, לכן לכתחילה לא תינשא על פיה, אבל אין די בזה כדי להוציאה אם כבר נישאה. כך מיגו מועיל להחזיק ממון אבל לא להוציאו. וגם עד אחד מועיל לחייב שבועה אבל לא להוציא ממון.
ראה סקירה קצרה כאן: https://www.etzion.org.il/he/talmud/seder-nashim/massekhet-yevamot/%D7%99%D7%91%D7%9E%D7%95%D7%AA-%D7%93%D7%A3-%D7%A7%D7%9B%D7%90-%D7%9E%D7%99%D7%9D-%D7%A9%D7%90%D7%99%D7%9F-%D7%9C%D7%94%D7%9D-%D7%A1%D7%95%D7%A3

Back to top button