מה באמת מוביל את החרדים? בין גדולי הדור לנורמות חברתיות

 
אני כותב בהתייחס לטור האחרון שלך,
אבל מכיוון שטענתי היא כללית על הכתיבה הפובליציסטית שלך בהקשר לחרדים, לא נכתב בתגובה לטור הספציפי.
אתה כותב ביקורת על גדולי הדור, דמויות ההנהגה כביכול של הציבור החרדי, כדי לתקוף את הרעיונות וההנהלות השערוריתיות של המגזר.
אבל לדעתי בכך אתה מניח הנחה דיאגנוסטית על הציבור החרדי שמפספסת את העיקר.
הציבור החרדי לא מובל על־ידי גדולי הדור, אלא על־ידי נורמות חברתיות.
זה אולי נשמע ניתוח אקדמי-סוציולוגי, אבל זו האמת. הציבור החרדי, על שלל התנהגויותיו והתנהלותו, נתון למרות אחת שהיא: הקהילה. הספאסנישט, מה יאמרו, השכן, המנהל חיידר.
גדולי הדור מתמנים בגיל שנושק למוות בדיוק כדי לשמש כמותגים, ולא כמנהיגים רפורמיסטים.
וכשהם באמת חזקים, כמו למשל הרב אלישיב, הם יכולים להכריע על מינויים ועניינים אזוטריים, אבל במדיניות כללית – הציבור הוא זה שקובע.
כשהרב אלישיב הכריז שצריך לשלול תקציבים לסמינרים שלא מקבלים ספרדיות, אף מנהל סמינר לא סר למרותו. מסיבה אחת פשוטה: הציבור והנורמות קובעים, והציבור רוצה מוסדות אשכנזים סטריליים.
לפעמים הציבור מתנהג בצורה מסוימת, ואז גדולי הדור אומרים: אמן.
כמו למשל, האקדמיה לנשים וכו'.
לכן, כל ביקורת על הציבור, צריכה להיות על עצם הרעיונות. על הקהל ככלל. אולי קל יותר בביקורת פובליציסטית להיתפס על ההנגה. אבל התנאי לכך הוא שתיהיה הנהגה בהגדרה, שקובעת. 
כנראה, כשהתנהלות מסוימת בניתוח עוברת מאחריות ההנגה, לתופעה שהיא בעצם כולה רק נורמה חברתית. זה לעבור מפוליטיקה לסוציולוגיה. משעמם יותר, פחות בשר תותחים, מופשט יותר, ופחות נח להציע רעיונות לשיפור. 
אבל מה לעשות שזה המקרה!
אלו עניינים שברור לי שגם לך הם אינטואיטיביים וברורים, אבל כמו שאתה תמיד אומר – לפעמים בא הוגה דעות ונותן לזה הגדרה, המשגה ותוקף.
לכן אני ממליץ לצפות בפרק הבא בפודקאסט (שלדעתי התראיינת אליו בעבר) – הסוציולוגית נחומי יפה מביאה נתונים וניתוחים לא פחות ממדהימים על התופעה.
(כדאי לצפות מאמצע הפרק בערך, ההתחלה היא תיאור ביוגרפי)