מוסר ולוגיקה
יש לי שאלה שהיא גם המלצה.
אני ממליץ מאוד לקרוא על האסכולה האוסטרית בכלכלה (פרקסאולוגיה) ובפרט את תיאוריית Argumentation Ethics של הנס הרמן הופה.
לדעתי, הופה עלה על משהו שברגע שמבינים אותו הוא נראה מאוד טריוויאלי. אני מאמין שאם מוסיפים לתיאוריה כמה אקסיומות ו-"משפצים" אותה, מוצאים הוכחה ברורה להתקיימות של נורמה חברתית בסיסית שלא חייבת להיות תלויה באלוהים. אינני חושב שזה בדיוק מוסר, אבל כן יש פה משהו שקשה להתעלם ממנו לדעתי.
אשמח לדעת את דעתך בנושא.
מה דעתי על ההמלצה שלך לקרוא?
קודם ההמלצה ואחר כך השאלה.
אשמח לדעת את דעתך על התיאוריה של הופה.
אכתוב את דעתי על המלצתך. אם אתה רוצה לדוו, סכם כאן את עיקר הטיעון ונוכל לדון בו. הפנייה כללית לקרוא על נושא אינה שאלה ולא בסיס לשאלה. זה שיעורי בית.
אם אתה רוצה כללית לתת המלצת קריאה, זה בסדר גמור. אשקול זאת. אבל זה לא שייך למדור השו"ת.
אנסה כמה שאני יכול להסביר אותה בקצרה אך אני חושב שגם שווה לקרוא כי אני ממש עוד לא פילוסוף שיודע להסביר כמו שצריך.
התיאוריה של הופה בתצורתה המקורית אומרת כך.
כל טענה נטענת ומוחלטת באמצעות וויכוח.
לא ניתן לשלול את טענה 1 מבלי להיכנס לוויכוח ומכך להיתקל בסתירה עצמית.
וויכוח זה לא סתם קולות באוויר אלא פעולה אנושית מכוונת שבה האדם משתמש באמצעים במטרה להגיע להסכמה על טענה.
כל וויכוח הוא אינטרקציה ללא אלימות ומוסכמה בלהגיע לפתרון אי הסכמה בטענה מסויימת.
תוקפן של נורמות בוויכוח לא יכולות להישלל מבלי להיתקל בסתירה עצמית מאותו נימוק של טענה 2.
הנורמות הם שכל אדם זכאי לשליטה בגופו כדי ששתי הצדדים יתווכחו עצמאית, וכנגזרת מכך, שליטה על משאבים חיצוניים שברשותם לפני הוויכוח.
לכן, כל טענה נגד נורמות אלה תהיה סתירה עצמית כיוון שבוויכוח שני הצדדים מחפשים פיתרון לא אלים ליישוב אי הסכמה.
שוב אדגיש שאפשר להוסיף לתיאוריה הזו כדי לדייק אותה ואפשר לגשת לנקודה העיקרית מכמה כיוונים.
הנקודה היא שאין דרך לוגית להצדיק טענה ששוללת את הנורמה של בעלות עצמית של אדם. תמיד תהיה סתירה.
בגלל זה אני לא חושב שזה מוסר במובן שאתה דיברת עליו (וזה לא אומר שמוסר כזה לא יכול להתקיים בנוסף), אבל זה כן משהו.
ההנחות הללו עצמן הן הנחות ערכיות, ולכן שוב דורשות ביסוס. ואין ביסוס ללא אלוהים. בקיצור, מה תאמר לי אם אני לא רוצה להתווכח אלא להרוג אותך ולקחת את כל ממונך?
לכן אני חושב שהתיאוריה לא שלמה. יש לי רעיונות שונים על איך להשלים אותה אבל אני צריך לבנות את זה בראש ובכתב לפני שאני דן על זה.
אני מסכים שבסוף בסוף כנראה צריך ביסוס אלוהי, אבל לדעתי זה נכון על כל המציאות, לא רק על מוסר.
אולי דרך יותר טובה להתבונן בתיאוריה זה שהיא לא באה להוכיח את קיומו של מוסר אוניברסלי, אלא מראה מהו אמור להיות אותו מוסר אוניברסלי בהנחה שהוא קיים.
אם את המציאות החומרית אנחנו רואים כולם אותו דבר, למעט כאלו שבמסגרת המציאות החומרית (נקודה חושבה) רואים אותה אחרת, אז כשזה בא למציאות המוסרית, כל טיעון שמנסה להצדיק הפעלת כוח על האחר בהכרח לא יכול להתקבל (להראות) על ידי כולם, כי תמיד יהיה את אותו אחד שמופעל כלפיו הכוח, שלא יסכים.
שיקולי הסימטריה אינם רלוונטיים. כשיש טיעונים מוסריים והם מתנגשים מתעוררת שאלת הסימטריה. השאלה איך בכלל יש טיעונים כאלה
אם כך, איך ניתן "לראות" את המוסר?
לא הבנתי את השאלה ולא את הקשר שלה לדיון
אני מאמין שהתיאוריה של הופה אומרת מה אמור להיות אותו מוסר בסיסי. מה לשיטתך הדרך לדעת מה הוא אמור להיות? מהם החוקים? יש הבדל בין להגדיר מוסר ולטעון את מוקורו, לבין לדעת את תוכנו.
השאלה הקשה אינה מה עקרונותיו של אותו מוסר בסיסי, אלא מה תוקפו/תוקפם. כל אחד מבין מה אומרים כללי המוסר הבסיסיים. אין על כך ויכוח משמעותי. השאלה כיצד מצדיקים את תוקפם.
אני חולק על הטענה שכל אחד מבין את אותם כללים. יש לבני אדם מצפונים שונים, ואני לא מדבר פה על מקרים חריגים כמו פסיכופתים.
סתם דוגמא אחת מתוך רבות, נגיד ויש ברחוב מסויים עני רעב, וליידו מאפייה בבעלות מיליארדר שלא נותנת לו כלום (ובוא נניח שכל העובדים בה גם הם מיליארדרים.) המפצון של בנאדם אחד (נניח שגם אין לו איך לתרום בעצמו) יוביל אותו לגנוב או לקחת בכוח לחם מהמאפיה ולתת לעני. המצפון של אחר, אני למשל, לא יאפשר זאת בשום אופן. האם אני פסיכופת? לא. פשוט המצפון שלי שונה. יש פה הרבה יותר סובייקטיביות במצפון בניגוד לחושים הרגילים.
ברור שיש ויכוחים. אי אפשר להכחיש עובדות פשוטות. אבל הוויכוחים הם בשוליים.
אבל כל זה אינו רלוונטי לדיון. הסברתי שהדיון עוסק בתוקף הנורמות האתיות ולא בתוכנן.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer