מעמד הסנהדרין

שלום רב. הערה. אני לא חושב שהרבנים מתקרנפים. הם חלק בלתי נפרד מהמהלך המטורף הזה. שילוב של משיחיות הזויה עם תסכול מנטילת הסמכויות של בג"ץ בכמה מקרים מעצבנים. הם קיבלו לידיהם את השלטון ורוצים כעת להשיג את כל מה שלא יכלו לאורך השנים עד עתה בבחינת we want Mesaia now. אוי לנו ממשיח כזה. לשאלתך, אני לא חושב שיש לה תשובה ברורה. עקרונית ברור שסנהדרין קובעת הכל. מה שהיא מחוקקת או מפרשת מחייב את כלל ישראל. היא גם ממנה את כל הערכאות הנמוכות וכמובן גם אחראית במישרין או בעקיפין על הסמיכה. אבל זה לא אומר כמובן שהסנהדרין משתמשת בסמכותה זו. בעיניי המודל הנכון הוא שהסנהדרין תתערב רק במקום שבו נחוצה אחידות, ובמקום שלא היא תותיר את ההחלטות בידי האנשים והקהילות. זהו החילוק שעליו מדבר ידידיה שטרן בחוברת שלו בין כמה סוגי שפיטות. אגב, גם בהצעת החוק שמוסרת לרבנות סמכות על רבני הקהילות והערים, ניתן לומר שהם רק יכולים לקבוע אבל לא בהכרח ישתמשו בסמכות הזאת. הבעיה היא שאי אפשר לסמוך על המנוולים הללו שכל מגמתם היא להשחית כל חלקה טובה. זהו המצב העובדתי ששרר בעבר בזמן הסנהדרין. השאלה מהו המודל האידיאלי, בפרט למצב שבו אין סנהדרין, היא שאלה שכל אחד יכול לענות עליה כרצונו. אני לא חושב שניתן לתת כאן תשובה הלכתית מוסמכת ומחייבת. וגם אם תמצא משהו כתוב זו תהיה דעתו האישית של הכותב. כך למשל החינוך כותב שדרושה סמכות כדי שלא תהיה התורה כשתי תורות. ניתן לפרש זאת בכיוון הצנטרליסטי, אבל אני מפרש זאת בכיוון שלי (זו מסגרת שאפשר לקבוע כשצריך, אבל ראוי להותיר את החופש עד כמה שניתן בידי רבנים וקהילות). באשר לדבריו של קרטמן (לא מכיר אותו), אלו הגיגי ליבו שהוא תולה אותם בפסוקים כמקובל במחוזזותינו. אף אחד לא לומד הלכה מפסוקים, ובין היתר זה מפני שכמו הוורטים שהוא מוציא מהפסוקים אני יכול להוציא מהם וורטים הפוכים. בפסוקים כתוב גם עין תחת עין וכדומה. [לכן אני בכלל לא לומד תנ"ך, כי אף אחד לא לומד ממנו כלום. כל אחד אונס אותו לכיוון שהוא מאמין בו. מעודי לא ראיתי מישהו שהוציא מהתנ"ך רעיון שהוא עצמו לא חשב אותו והסכים לו קודם.] מודל המינוי בעבר ממש לא היה כזה. איני מכיר שום ראיה לכך שהציבור החליט מי יהיה הדיין או הרב או הציע מועמדים. לפי ההלכה הסמיכה באה מלמעלה למטה ולא שואלים אף אחד. לגבי מינוי פרנס על הציבור כתוב שנמלכים בציבור (לא כל כך ברור מי נמלך. לכאורה הציבור עצמו הוא הממנה). אחרי שנפסקה הסמיכה, כבר לא היה מי שימנה רבנים ודיינים מלמעלה ואז עברו למודל של קהילה שבוחרת רב מלמטה (עם תחליפי סמיכה שונים, שאחד מהם הוא הבחינות של הרבנות כיום. אין לזה שום בסיס מחייב ושום תוקף כמובן). בשולי דבריי אומר שאם יקימו כיום סנהדרין, אני בורח לאוסטרליה. אוסף המנוולים שמנהל כעת את ההשתוללות הם שיכהנו בה. לכן אני מתפלל יום יום שלא תקום סנהדרין בימינו. ואם הרבנות הראשית תמונה לסנהדרין אז אוסטרליה זה כבר קרוב מדיי. צריך לדבר עם אלון מאסק על טיסה לירח. המוסד המסואב והמושחת הזה רוצה להשחית גם חלקות שעוד נותרו נקיות. ה' יעזור לכולנו. למרבה האירוניה, החרדים חידשו שיש מושג של גלות תחת יהודים, כאן בארץ. כעת הם חידשו חידוש דול עוד יותר: יש גלות תחת שלטון יהודים דתיים שרוצים להשליט כאן את ההלכה. והגלות השנייה מרה מהראשונה. לגבי כתיבה, במבט ראשוני איני יודע מה יש כאן לכתוב. זה נון אישיו. אני יכול להנפיץ מה שכל אחד אחר יכול להנפיץ. להצהיר מה אני חושב ו"לבסס" זאת על וורטים מהפסוקים ורעיונות חלולים שטובים לדבר תורה בשבע ברכות. לדעתי אין שום דרך לבסס עמדה הלכתית מוצקה בנושא הזה. אולי ניתן למצוא מקורות שכתבו על כך, אבל דעתי על מקורות כאלה היא שאין להם שום משמעות ותוקף. הגיגים בעלמא. לכן איני עוסק באיסוף ובכתיבה כאלה. אבל במחשבה נוספת יש בכל זאת כמה נקודות שקשורות לעניין, ויכולות להוות בסיס לכתיבה יותר רצינית. אמנה כמה מהן (רובן ככולן נדונות בספר השלישי של הטרילוגיה שלי): 1. כתבתי לא פעם על ערך האוטונומיה בפסיקה, ואולי זה הנושא הכי משיק שניתן לבסס אותו ברצינות. ראה למשל במאמרי כאן: https://www.google.com/url?client=internal-element-cse&cx=f18e4f052adde49eb&q=https://mikyab.net/%25D7%259B%25D7%25AA%25D7%2591%25D7%2599%25D7%259D/%25D7%259E%25D7%2590%25D7%259E%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259D/%25D7%2590%25D7%2595%25D7%2598%25D7%2595%25D7%25A0%25D7%2595%25D7%259E%25D7%2599%25D7%2594-%25D7%2595%25D7%25A1%25D7%259E%25D7%259B%25D7%2595%25D7%25AA-%25D7%2591%25D7%25A4%25D7%25A1%25D7%2599%25D7%25A7%25D7%25AA-%25D7%2594%25D7%259C%25D7%259B%25D7%2594&sa=U&ved=2ahUKEwilt7v7l5mAAxW9VaQEHT_NClsQFnoECAUQAQ&usg=AOvVaw1CguF1-RneRCwYUPMpeELr אם יש לפוסק אוטונומיה, כי אז אין מקום לסמכות מרכזית שתקבע לו מה לפסוק. 2. אם יורדים דרגה אחת למטה, ניתן לדון בדומה לזה בתפקידו של פוסק מול האוטונומיה של האדם הפשוט (פחות קשור, אבל יש נגיעה), תוכל לראות כאן: https://www.google.com/url?client=internal-element-cse&cx=f18e4f052adde49eb&q=https://mikyab.net/%25D7%259B%25D7%25AA%25D7%2591%25D7%2599%25D7%259D/%25D7%259E%25D7%2590%25D7%259E%25D7%25A8%25D7%2599%25D7%259D/%25D7%25A2%25D7%259C-%25D7%25A7%25D7%2595%25D7%259C%25D7%2590-%25D7%2595%25D7%2597%25D7%2595%25D7%259E%25D7%25A8%25D7%2590&sa=U&ved=2ahUKEwiN4-KNmJmAAxUZTaQEHVOLBhcQFnoECAUQAQ&usg=AOvVaw2qE6GAEqdS-Kwdx70P3gET 3. אני זוכר שקראתי מאמר של חנינא בן מנחם שהסביר שאי אפשר לשלב את ההלכה בחוק המדינה בגלל הביזור וחוסר האחידות שלה. מערכת משפטית בעולם המעשי צריכה להיות אחידה בשביל הוודאות המשפטית (זו ביקורת רווחת על דוקטרינת תום הלב ופרשנות חוזים של אהרון ברק). גם זה נוגע לעניין כמובן. אבל זה עוסק בחלק המשפטי של ההלכה (ושים לב שגם שם יש את הכלל של 'קים לי'), ולא בחלקי ההלכה האחרים. 4. יש כמובן את הרא"ש בסנהדרין פ"ד סי' ו שמדבר על כך שאין סמכות אחרי התלמוד וכל פוסק אמור לפסוק כהבנתו. אבל לא בטוח שניתן להבין שזהו לדעתו המודל האידאלי. הוא מתאר את המצב הנורמטיבי בזמננו (שבפועל אין סמכות). משהו מדבריו אלו הובא גם בחו"מ סי' כה. 5. ניתן אולי לקשור לזה את הפולמוס על ערכאת ערעור, שהתגלע כאשר הלורד בנטוויץ, שליח הוד מלכותו, דן בהקמת רבנות ראשית ובתי דין שלה בארץ ישראל ודרש כתנאי שתהיה בה ערכאת ערעור. ההתנגדות הרבנית לדרישה הזאת הייתה מקיר לקיר, וזה משקף תפיסה שאין מקום לסמכות הלכתית מרכזית וכל בי"ד פוסק כהבנתו ואף אחד לא יכול לשלוט על כך. אמנם לבסוף כן קיבלו את הדין והקימו ערכאת ערעור (ביה"ד הגבוה של הרבנות), אבל זה היה בדיעבד בגלל דרישת הבריטים ובלי זה לא היו יכולים להקים בתי דין רבניים. בהקשר זה יש את הדיון על "מהיכן דנתוני" שמניח שבע"ד יכול לדרוש נימוקים כדי לפנות לערכאה גבוהה ולערער (ראה תשובת אבקת רוכל של ר"י קארו בעניין ועוד). 6. נקודה נוספת שהתייחסתי אליה בספר השלישי של הטרילוגיה שלי, היא מעורבות ההלכה והפוסקים בניהול קהילה (דרך קבלת החלטות של טובי העיר, סמכויותיהם ועוד, שנכנסו גם לשו"ע). זוהי תוצאה של תאונה היסטורית בעקבות אבדן המלוכה, כאשר בהיעדר מלך הסמכויות החילוניות עברו לנשיא הסנהדרין (ולכן הוא היה מצאצאי דוד המלך). משם והלאה נוצר מצב שכל השאלות באשר לניהול חיי החולין הופנו גם הן לפוסקים. תקנות הקהל דרשו הסכמת אדם חשוב וכו'. לדעתי אין לזה שום בסיס הלכתי, ואת ההלכות של ניהול חיי קהילה הייתי מוחק מהשו"ע. הן שם בטעות ואינן מחייבות. ועובדה היא שאף אחד לא מתחשב בהן בשום קהילה שהיא.