משיח

EA שאל לפני 3 חודשים

האם היינו צריכים למשיח אם הבית השני לא היה נרחב ? כי אם לא, אפש״ל שהמשיח הוא רק בדיעבד, וקשה לי לומר שהמושג הזה שהוא אחד מעיקרי האמונה שהוא בדיעבד …  

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 חודשים

שאלה טובה.
ייתכן שהתכנית מראש הייתה שהבית ייחרב. זוהי הנהגת ‘נורא עלילה’, שהאריך לגביה בעל ה’לשם’ (“ספר הדע”ה”, ח”ב עמ’ 223). המונח מבוסס על מדרש ילמדנו, בראשית אות י:
דף ה’, ע”ב (לבר’ ב’, י”ז: מות תמות). לכו וראו מפעלות אלהים נורא עלילה על בני אדם (תה’ ס”ו, ה’). א”ר יהושע בן קרחה אף הנוראות שאתה מביא עלינו, בעלילה אתה מביאם עלינו. בא וראה כשברא הקדוש ברוך הוא את העולם, מן היום הראשון ברא מלאך המות, שנ’ וחשך על פני תהום (שם א’, ב’), זה מלאך המות, ואדם נברא ביום הששי, ועלילה נתלית בו שהוא מביא המיתה לעולם, שנ’ כי ביום אכלך ממנו מות תמות. משל לא’ שהיה מבקש לגרש את אשתו, כשבקש לילך לביתו כתב גט, נכנס לביתו וגט בידו, התחיל לבקש עלילה עליה ליתנו לה. אמ’ לה: מזגי לי את הכוס. מזגה לו ונתנה לו. אמ’ לה: הרי זה גטיך נתון לך. אמ’ לה: צאי מביתי שמזגת לי כוס פשור. אמרה לו: כבר היית יודע שכוס פשור אמזוג לך, הבאת גט בידך. וכן אמ’ אדם לפני הב”ה: רשל”ע, קודם שתברא עולמך היתה קודמת התורה שכתוב בה אדם כי ימות באהל (במ’ י”ט, י”ד), אלא שתלית בי העלילה. הוי אומ’ נורא עלילה על בני אדם. וכן את מוצא שנ’ למשה ע”ה אם יראה איש באנשים וגו’ (דב’ א’, ל”ה), ולא כי אתה ואהרן, כשאמ’ להם שמעו נא המורים (במ’ כ’, י’), אמ’ הב”ה: לכן לא תביאו (שם, י”ב). הוי או’ נורא עלילה. וכן ביוסף, ויראו אחיו כי אותו אהב (בר’ ל”ז, ד’). הוי נורא עלילה. ילמדנו פר’ וישב.
 

EA הגיב לפני 3 חודשים

ייתכן שהתכנית הייתה קבוע מראש, אבל הנסיבות העובדתית של התכנית הזו (כלומר, העבירות של עם ישראל) לא היו קבועות מראש נכון ? אחרת אין בחירה חופשית

שמואל הגיב לפני 3 חודשים

סוד העבודה צורך גבוה ?

mikyab צוות הגיב לפני 3 חודשים

אני מניח שהעבירות הן בידינו בד”כ, אבל תמיד יכול לבוא חורבן על אלו עבירות שנעשה. מעבר לזה, גם זה לא בהכרח נכון. המדרש אומר שחטא אדם הראשון היה בהנהגת נורא עלילה, כלומר היה מוכתב מראש (הקב”ה רצה שתהיה שבירה ותיקון). אבל ברור שזה לא נכון לכל העבירות אלא לצמתים מרכזיות (ביאת המשיח היא כנראה צומת כזאת).

mikyab צוות הגיב לפני 3 חודשים

שמואל, זה לא בהכרח קשור. גם אם העבודה הייתה למעננו, ייתכן שיש עניין שנחטא ונשוב ונתקן.

הפוסק האחרון הגיב לפני 3 חודשים

הרעיון של משיח הוכרח אחרי שהובן שסיפור יציאת מצרים עדיין לא ארע. אנחנו עדיין במצרים. ומישהו אמור להוציא אותנו משם כי לבד לא נוכל לצאת.

בימי בית שני ציפו למשיח הגיב לפני 3 חודשים

בס”ד י”ג בתמוז תשא”ף

הרי בתפילת העמידה שתיקנו אנשי כנסת הגדולה יש ברכה שלימה בה מבקשים על ביאת המשיח: ‘את צמח דוד עבדך תצמיח וקרנו תרים בישועתך…’. גם בברכות הראשונות נזכרת הצפיה לגאולה. בברכת אבות ‘ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה’, ובברכת גבורות: ‘מלך ממית ומחיה ומצמיח ישועה’.

בברכה, נהוראי שרגא אגמי-פסיסוביץ

אף בספר חשמונאים נזכר ששמעון כשהוכתר למנהיג לא נקרא ‘מלך’, שלזה מחכים עד שיעמוד נביא מורה צדק שיכתיר מלך. ואכן במטבעות החשמונאים נזכר יוחנן/יהודה הכהן הגדול וחבר היהודים. רק ינאי המלך קרא לעצמו בכיתוב ביוונית על המטבעות ‘בסיליאוס אלכסנדרווס’ [= המלך אלכסנדר] אך בנוסח העברי המשיך להיקרא: ‘יהונתן הכהן הגדול וחבר היהודים’

משה הגיב לפני 3 חודשים

מה ההבדל בין ימי שילה, בית ראשון ובית שני? בגלל שיד ישראל לא היתה תקיפה בו ברוב הזמן?

mikyab צוות הגיב לפני 3 חודשים

לא הבנתי את השאלה

משה הגיב לפני 3 חודשים

למה השאלה דווקא על בית שני ולא על משכן שילה או ביהמ”ק הראשון לו לא היו נחרבים? הרי השאלה היא מה קורה כאשר מצב בנ”י שפיר והיא מניחה שאז אין צורך במשיח

EA הגיב לפני 3 חודשים

אין הכי נמי

mikyab צוות הגיב לפני 3 חודשים

אני לא מבין את ההערה הזאת. זה באמת אותו דבר.

בס”ד יום ה’ לסדר אשורנו ולא קרוב תשא”ף

חזון הגואל העתידי, שלא רק יביא עצמאות לעם ישראל, ו’יניח לו מכל אויביו מסביב’, אלא ידריך את כל האנושות ללכת בדרכי ה’ – מובע כבר בברכת יעקב לבניו: ‘לא יסור שבט מיהודה ומחקק מבין רגליו עד כי יבוא שילה (= צאצאו, מלשון ‘שליה’) ולו יקהת עמים’. ‘יקהת’ היא ‘אסיפת’ לפי רש”י, או ‘משמעת’ לפי רד”ק. כל העמים ייאספו ויקבלו את משמעתו של המלך שייצא מיהודה.

בבואה של מושל מעם ישראל המנהיג את העולם, ראו בני יעקב באחיהם יוסף שמשל בפועל ב’מעצמה’ של אותם ימים, אך יעקב מבשר לבניו שלעתיד לבוא תבוא ההשפעה האוניברסלית ע”י מלכות עצמאית של עם ישראל בראשות מלך משבט יהודה, שאת הנהגתו יקבלו כל העמים.

סמול לכניסתם של ישראל לארצם – מקבלים הם תזכורת לייעודם האוניברסלי, הן מבלעם המספר לבלק, ש’באחרית הימים’ תשתנה המדיניות של עם ישראל שנצטווה כעת שלא להתגרות במואב, עמון ואדום. לעתיד לבוא ‘אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב’ – יקום ‘כוכב מיעקב’ שימחץ את פאתי מואב, יקרקר את בני שת ויירש את שדה אדום, וב’סופו של יום’ יכניע וימגר גם את אשור ואת הכתים’

לעומת בלעם המנבא את השתלטות ה’כוכב מיעקב’ בדרכי מלחמה – מבשר משה בברכתו את ניצחון רוחו של עם ישראל, ע”י השפעה בדרכי שלום. החזון של עמים הר יקראו שם יזהחו זבחי צדק’ – ימומש דווקא על ידי זבולון, שיינק וישפיע לעולם את ‘שפע ימים’ ו’שפוני טמוני חול’. השפע החומרי ימשוך את לב האומות אל הר ה’.

את הצפיה למשיח מבטאת חנה בתפילתה ‘ויתן עז למלכו וירם קרן משיחו’, ואכן דוד שנמשח על ידי שמואל, מרבה לבטא במזמוריו את נצפיה להרמת קרנו של עם ישראל ובאמצעותה השפעתו האמונית על האנושות כולה.

כבר בהעבירו מאת ארון ברית ה’ לבירתו החדשה, מבטא דוד את תקוותו: להכניס את כל האומות תחת כנפי האמונה, והוא קורא: ‘הודו לה’ קראו בשמו, הודיעו בעמים עלילתיו… שירו לה’ כל הארץ… ספרו בגויים את כבודו… הבו לה’ משפחות עמים, הבו לה’ כבוד ועז, הבו לה’ כבוד שמו, שאו מנחה ובאו לפניו, השתחוו לה’ בהדרת קדש, חילו מלפניו כל הארץ… ישמחו אשמים ותגל הארץ ויאמרו בגויים ה’ מלך’ (דברי הימים א’ טז).

דוד מודע להתנגדות הגדולה של הגויים לבשורה האמונית, והוא מתאר במזמור ב’: ‘למה רגשו גוים ולאמים יהגו ריק, יתיצבו מלכי ארץ ורוזנים נוסדו יחד על ה’ ועל משיחו’, אך הוא בטוח בנצחונו בתאם לבטחה שאלקית: /’ה’ אמר אלי בני אתה אני היום ילדתיך, שאל ממני ואתנה גוים נחלתך ואחזתך אפסי ארץ…’, והוא קורא לאומות: ‘ועתה מלכים השכילו הוסרו שפטי ארץ, עבדו את ה’ ביראה וגילו ברעדה’.

אף ששת המזמורים האחרונים של ספר תהלים, מהווים את ‘תכנית הגאולת’ של דוד. בפרק קמה מסיים דוד בתקווה ‘ויברלך כל בשר את שם קדשו’. במזמור קמו-קמז מותווית הדרך – בחירת ציון בסיס למלכות ה’ בעולם ובחירת ישראל להיות נושאי חוקיו ומשפטיו של ה’. במזמורים קמח-קמט מתוארת הרמת קרנו של עם ישראל וענישת אויביו, ובסופו של התהליך במזמור קנ: ‘כל הנשמה תהלל י-ה הללויה’.

תחילת הגשמת החזון היתה בימי שלמה, שבהקימו את מקדשו מעמיד הוא בתפילתו את החזון שאף ‘הנכרי אשר יבוא מארץ רחוקה’ יתפלל אל ה’ ‘דרך הבית הזה’ ויוושע. אף חכמתו של שלמה משכה את מלכי האומות לבוא ולהתבסם ממנה. אך גרם החטא ומלכותו התפצלה והשפעתו התפוגגה.

אך החזון המשיך ‘לבעור על אש קטנה’ ובסוף ימי בית ראשון מנבאים ישעיהו ומיכה על בית ה’ שיינשא בראש ההרים ואליו ינהרו כל הגויים ללמוד מאורחותיו, והמלך שישכון בציון – יפיץ את תורתו לכל האומות, וישכין שלום בעולם עד אשר ‘לא ישא גוי אל גוי חרב ולא ילמדו עוד מלחמה’. חז”ל אומרים שהיתה ‘הווה אמינא’ שחזקיהו יממש את החזון, אך לא זכינו והתקווה נשארה כמשאת נפש למימוש עתידי.

הווה אומר: המשיח לא רק יביא עצמאות ויבנה את בית המקדש – אלא ירים את מצבו הרוחני של עם ישראל ושל האנושות כולה, ויקרא את כולם אל אמונת התורה וערכיה עד שכל האנושות תתאחד לקרוא בשם ה’ מתוך שלום ואחווה.

כל זה לא בא בבת אחד, אלא מצריך תהליכי עומק ארוכי טווח. ה’ ‘ממית ומחיה’ אבל את הישועה עליו ‘להצמיח’, בתהליך ממושך והדרגתי.

בברכה, עמיעוז ירון שניצל”ר

ערמוני הגיב לפני 3 חודשים

מעניין ומחכים מאד, ייש”כ גדול

תיקונים הגיב לפני 3 חודשים

פיסקה 3, שורה 1
סמוך לכניסתם…

פיסקה 6, שורה 1
כבר בהעבירו את ארון…

פיסקה 7, שורה 3
… בטוח בניצחונו בהתאם להבטחה האלקית: …

פיסקה 12, שורה 1
כל זה לא בא בבת אחת. אלא…

השאר תגובה