סוליפסיזם ואנלוגיה

בעבר ראיתי כי הרב כתב באתר שהטיעון העיקרי כנגד הסוליפסיזם הוא האנלוגיה לעצמך אך בבספרו מבוא לתורת ההיגיון מעלה ברגמן כמה שיקולים נגד טיעון זה וסובר שלא ניתן לגזור ממנו שגם הזולת הוא בעל תודעה כמוני והייתי שמח לשמוע את התייחסות הרב לטענותיו:

1. אמנם אפשר לגזור משוויון בסיבות לשוויון בתולדות אך ההפך אינו אפשרי וכך האנלוגיה ביני לבין אדם אחר אינה צדיקה את ההנחה שאותה סיבה
2. האנלוגיה היא רק אומדנא וככזאת אינה מהווה טיעון מוחץ אלא יחסי
3. כל השימוש באנלוגיה במקרה זה פגום- באנלוגיה משתמשים רק כשידוע לנו שחוזר אותו המקרה וכשאנו יודעים למפרע שאותו הדבר נמצא או יכול להימצא במספר רבים. אם למשל אתה רואה חתול ולומד את כל תנועותיו ואז רואה חיה דומה בתנעותיה ניתן להקיש ע"פ האנלוגיה מהי. אך כל השאלה במקרה זה היא מניין לנו שבכלל יכול להימצא אני שני? האנלוגיה לא יוצרת את האני השני אלא בנויה על ההנחה הקודמת שישנו אני שני בעולם והשאלה נותרת בעינה כיצד נוצר אותו אני שני שהוא בעצם האתה?
4. אין אנו תופסי את עצמינו בשתי דרכים, חיים פנימיים לחוד וחיים חיצוניים-גופניים לחוד, אלא באחדות אחת, ורק אחרי שנפגשנו עם הזולת וראינו שיש לו חיים פנימיים מחלקים אנו גם את חיינו לחלק פנימי וחיצוני ואם כן יוצא שהיסק האנלוגיה מהופך הוא- מן הזולת אל האני ולא מן האני אל הזולת.