סליחה על השיגוע – הערה לגבי ניסוח
שלום הרב,
אני מתנצל מראש – לא מדובר בשאלה אלא בהערה וייתכן שזה לא במקום, אבל חשוב לי לומר את הדברים.
[ואני מניח שזאת לא פגיעה עד כדי כך אנושה בכך שהיא עלולה לגרום לזה שתגביל את הפורמט של השאלות, בייחוד לאור הסבלנות הדי נרחבת שאתה מפגין במענה לשאלות].
הרקע להערה: אנוכי לפני כמה שנים אחזתי בדעות שונות ממה שבידיי היום – לאורך כל ספקטרום הדעות – הכלכליות, המדיניות, היחס לפוסטמודרניזם ובשלל נושאים אחרים (רבים מהם קשורים ליהדות). יום בהיר אחד הציע לי אבא שלי (תלמיד שלך מימי ירוחם) לקרוא בספר את אשר ישנו, התלהבתי עד מאוד, ומשם אידך זיל גמור – קראתי עוד כמה מספריך ומאות ממאמריך. תפיסותיי השתנו מהקצה אל הקצה, והרבה מאוד מזה בזכותך. ומעל כולנה – זכיתי במתנה היקרה ביותר – עצם החשיבה הבהירה והביקורתית (לאחרונה אמר לי סטודנט למשפטים שהוא יוצא מהקורס של דוד אנוך כשקיבל את היכולת לחשוב. חשבתי מיד על הפאנל שלכם ועל איך שבאמת ניתן לראות איך שניכם חושבים באופן דומה – בהיר ומסודר).
לאור כל זאת אני חייב לציין את הדבר הבא – אני באופן אישי שמח מאוד שהתחלתי לקרוא אותך מיש אשר ישנו ואח"כ את שני עגלות ורק לאחר מכן את הטרילוגיה, כי זה בנה מעין "אמון" בכותב, שהוא חושב ישר, ואז כשמגיעים לנושאים יותר נפיצים ושהרגש והדעה המורגלת יותר משפיעה בהם, נותנים יותר משקל לכותב ולא משליכים את דבריו מיד (כעין דברי ר' שמעון בהקדמתו לגבי שקל סודרא). ברור שאי אפשר לכתוב רק על נושאים לא נפיצים, אבל לדעתי דבר שמשפיע מאוד באותו הכיוון הוא צורת ההתנסחות. קראתי לדוגמא את המאמרים האחרונים בנושא גיוס חרדים וניתן לומר את הדבר הבא – מי שנגד המצב הקיים, ודאי יזדהה מאוד עם הכתוב ויהנה לקרוא את מחשבותיו בצורה מסודרת, ובמקסימום יתנגד לניסוח בכל מיני טיעוני "אתה מנסה לרצות את השמאל" וכו'. אבל מי שתומך במצב הקיים, קשה מאוד להאמין שישתכנע מדבריך כי כבר הניסוח מעלה יותר את הפאן הרגשי וגורם לדברים להישקל פחות ברצינות. ברור שאינך עוסק במקצוע החינוך, וברור שעקרונית החובה על הקורא לא להתרגש מהניסוח ולחשוב על גוף הנאמר, אבל מכיוון שנראה לי שהמטרה שלך היא לגרום לאנשים לשקול את דעותיהם והנחותיהם ולנסות לערער עליהם ולחשוב עליהם ברצינות, לדעתי מיתון של הניסוח יכול להוסיף מאוד ולהגדיל תורה ולהאדירה, ואולי אף לקדם במעט את השיח הרציני לגופם של דברים ולהמשיך להיות כאי וכמגדלור של דיון רציני בתוך ערימות הקשקושים המתרגשים לבוא לעולם.
תודה וסליחה אם זה לא במקום, תלמידך.
הכל בסדר. הערה לגמרי במקום, ואינך הראשון שמעיר אותה, וממש אין על מה להתנצל.
לעצם ההערה, יש לי גם עניין להציג מתי עמדה כלשהי היא אבסורדית מוסרית או הגיונית. לפעמים ביקורת עניינית משאירה את הדברים כאילו יש כאן באמת על מה לדון. במקרים אלו יש גם הצדקה טקטית ללשון חריפה.
תודה, התנצלתי בעיקר כי בסוף זה פורום לשאלות ולא להערות לכאורה.
לפי מה שאני מבין ההצדקה הטקטית היא הדבר האמור במשפט הכתוב לפניו – המטרה היא להראות שאין כאן באמת על מה לדון. ודאי שאני, והרבה מקוראיך מסכימים לדעתך בעניין וחושבים שדעת הצד השני לא מבוססת בעליל. אבל הנקודה היא שאם המטרה היא לגרום לאנשים לבקר את עמדתם הנוכחית, האמירה שאין כאן על לדון בדרך כלל לא מסייעת, וממילא ההצדקה הטקטית לא תקפה. בסופו של דבר בהרבה דיונים שני הצדדים מאמינים שהצד השני לא מבוסס בכלל, ולכן הדרך היחידה לקדם את הדיון ולנסות לשכנע היא לא להגיד לצד השני שהוא לא מבוסס, אלא להצביע בנחת על טעויותיו בכדי שישקול שוב את דעתו.
וכל זאת אני כותב כי אף על פי שהחזון אי"ש כתב שאין דרכו לבוא בויכוחים כי הבדל הדעות יש להם גורמים מוקדמים של רבות בשנים, ברי לי שיש איזה בחור צעיר (ואפילו כמה וכמה) שדעתו יכולה להשתנות כתוצאה מכתיבתך, ואם לא בנושא הזה אז בנושאים אחרים.
האם אתה חלוק על הנחתי המציאותית שבדרך כלל כדי לקדם את המטרה דלעיל הדרך היותר טובה היא בנחת, או שהמטרה הנ"ל היא לא מטרת הפוסט/ים ?
תודה רבה!
אציין שאני מאוד נגד המצב הקיים והתחברתי לכל מילה במאמר האחרון על ההשתמטות.
היה מיותר בעיניי העקיצה בגמ"חים, בפרט "הצלה" "ידידים" ו"זק"א". כמובן שאת הביקורת על התרומה נעדרת המחויבות חובה להשאיר. אבל לדעתי לא היה נכון לרדת לקטנות עם ארגון ספציפי זה או אחר. מה גם שהיחס הרגיש לי לא מדויק. באמת שרבים מהגמ"חים הם תופעה ישראלית (לדוגמא: ידידים) ואני יודע שאין להם אח ורע בעולם, קיבלתי לא פעם טיפולים שבמוסך היו עולים מאות שקלים, בחינם (כמובן שראוי להביא טיפ למתנדב. מהכרותי עם מתנדבים אני יודע שרוב מוחלט מהנעזרים מסתפקים בתודה רבה) ל"הצלה ארה"ב" יש סטטיסטיקות מרשימות והם כח עזר לא מבוטל בניו יורק – אין ספק שהם מצילים חיים (אני לא חושב שאם הם יחדלו יבוא איזשהו תגבור במקומם) גם בארץ יש אזורים שידוע שהצלה יופיעו הרבה לפני מד"א בגלל מערך המתנדבים והקטנועים. באזורים מסוימים כמעט בכל בניין יש מתנדב. ויש עוד דוגמאות רבות.
זה מקלקל את הפואנטה לדעתי. כי כל זה איננו שווה לי מסיבות שנידונו בטוטו"ד במאמר.
כשמגיע מגיע, הטענה: "יופי לכם, נו ו…"
זה כמו לטעון את הטיעון הקוסמולוגי ואז להוסיף שגם יש צופן תנכ"י ועדויות על אליהו הנביא, קצת מוריד אחרי פואנטה חזקה.
עדיין מאמר מעולה וחשוב. תודה רבה!
תלמיד, ייתכן אבל איני בטוח, בטח לא ביחס לקהל שאין לו עדיין עמדה. אלא שקהל היעד שלי אינו רק אלו שמהצד השני. גם בקהל שסבור כמותי או שאין לו עמדה, חשוב להבהיר שהעמדה הזאת אינה בתחום הלגיטימי.
דוד, לא עקצתי אף אחד. הבאתי עובדות שמשקפות את הבעייתיות בהתנדבות.
לא דיברתי כלל על הבעייתיות שבהתנדבות (כשהיא באה בלי שאר החובות) זו נקודה חשובה ונכונה.
דיברתי על הדברים שנכתבו בסוף פרק "על חולאי ההתנדבות"
על התימהון שיש לך על הארגונים עצמם והצורך שאולי אין בהם (כמו שהסתדרו לפניהם)
כתבת גם ש"איך הם מתנדבים אם הם אמורים לשבת וללמוד" ושוב זה לא מדויק וגם זה קצת להתווכח איתם במישור לא רלוונטי שהם המציאו – ההתנדבויות האלה הם בשום צורה לא עבודה במשמרת מלאה (אלו שכן [בעיקר פקידים], מקבלים משכורת יפה והם סתם שכירים ככל אחד אחר)
ההשוואה לשירות בצה"ל היא כמו בין מישהו שעבד כל הלילה למישהו שקם בלילה לשתות כוס מים.
זה סתם התנדבות על הדרך. וע"כ, מחד, אי אפשר לטעון (כפי שכתבת) איך אתם מתנדבים? אתם צריכים ללמוד (כי הרי זה מסתכם בגיחה פעם ב…). מצד שני והרבה יותר חשוב, "מה ההשוואה חסרת המודעות הזאת?"
ובנוסף, אי אפשר לשאול איך יש להם זמן להתנדב, כי רובם המוחלט אנשים שעברו את גיל הגיוס מזמן, רובם נפלטו מהכוללים בשל חוסר התאמה ובכך הם משתיקים את המצפון והנה הם לא עוד פרזיטים, בעיני עצמם.
אתה חוזר על הטיעון שלי. זה בדיוק המה נפשך שהעליתי. אל תביאו את ההתנדבות כתחליף לצבא אם זה נעשה בהפסקת צהרים. ואם לא – אז איך יש לכם זמן.
אגב, זה שהם עברו את גיל הגיוס אינו רלוונטי. החיוב ללמוד תורה שבשמו נפטרו מהצבא לא מפסיק בגיל 26.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer