סמכות חכמים שבדורנו

מקרא מפורש הוא:
וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה (דה"י ב טו:ג)

וכן בהושע:
כִּי יָמִים רַבִּים יֵשְׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל אֵין מֶלֶךְ וְאֵין שָׂר וְאֵין זֶבַח וְאֵין מַצֵּבָה וְאֵין אֵפוֹד וּתְרָפִים. אַחַר יָשֻׁבוּ בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּבִקְשׁוּ אֶת יְהוָה אֱלֹהֵיהֶם וְאֵת דָּוִד מַלְכָּם וּפָחֲדוּ אֶל יְהוָה וְאֶל טוּבוֹ בְּאַחֲרִית הַיָּמִים.

וכדברי רד"ק שם

כל עניין התורה הוא לעקור את התפיסה האווילית שלאדם יש סמכות על אדם אחר.
כל אדם אחראי למעשיו.
בעניינים בעלי השלכות חברתיות כמו ריב ודם ונגע יש לפנות למומחים להשלכות חברתיות.

שלום רב,
קראתי במס ' מקומות פה את הגישה לסמכות החכמים
ולא כ"כ הבנתי, איך עובדת בעצם המערכת , מה התוקף של הלכה וכ'..
האם "כל החולק על רבו כחולק על השכינה" , "המורה הוראה בפני רבו"
הכוונה במילה "רבו" לסנהדרין ?

מורה הוראה בפני רבו אינו עניין לסמכות אלא לנימוס. החולק על רבו אינו אמירה הלכתית, ובוודאי לא רלוונטית בימינו כשאין רב מובהק ושהדברים כולם כתובים. מי מהחכמים לא חולק על רבו?