עד אחד בסוטה

שלום הרב!
המשנה בסוטה ו' עמוד א' דנה לגבי עדים שהגיעו לאחר שהסוטה שתתה, והסתפקו הראשונים מה הדין של עד אחד שהגיע. לכאורה משמע מהתוס' על אתר שדין שני עדים שווה לדין עד אחד(המשנה למלך טוען שגם לפי התוס' צריך שני עדים), ואילו מהרמב"ם מפורש שצריך שני עדים בדווקא.
הגר"ח (סוטה ג' כג) מסביר שלפי הרמב"ם כדי שעדותו של העד אחד תיאמן יש צורך במעשה קינוי וסתירה ובאיסור קינוי וסתירה. אשמח אם הרב יוכל להסביר מה בדיוק אומר כל אחד משני המושגים הללו.
בנוסף, הגר"ח מסביר שלאור זה הרמב"ם דורש שני עדים בדווקא שהרי מכל מקום נעשתה השקאה וכעת העד אחד כבר לא מועיל שהרי כל כוחו זה רק למנוע את ההשקאה. אולם מדוע לא ניתן לומר שהעובדה שיש עד אחד פוגעת במעשה ההשקאה? אני לא חושב שהדבר מוכרח אולם מדבריו משמע שכיון שנעשתה השקאה הדבר מועיל, ולכאורה מדוע א"א לומר שההשקאה עצמה נפגעת? לכאורה, ניתן לומר שזו מחלוקת תוס' והרמב"ם, אשמח לדעת מה דעת הרב. תודה רבה.