עוד לגבי פנאנתאיזם
בפוסט על המוסר רמזת שפנאנתאיזם זה דבר בעייתי.
ידוע שאתה סובר שאי אפשר ללמוד כלום מהמקרא (שם אכן מוצגת תפיסה מונותאיסאית), ולכן איך שאלוקים מוצג שם זה לא רלוונטי.
כמו כן אתה אומר שחכמים מלמדים הלכה ופה יש להם סמכות, אבל אם הם אומרים פילוסופיה ידעתם, זה חסר משמעות הלכתית/סמכותית וזה גם לא מחייב מחשבתית. ז"א גם אם גדול הדור הליטאי מגדיר פנאנתאיזם ככפירה לפי דעתו, זה חסר משמעות.
נשארנו עם ההלכה. האם תוכל לדייק את ההלכה שממנה מסיקים שמאן דסבר שהכל אחדות אינסופית הוא כופר?
הלוגיקה שלך שגויה. אתה מניח שזה חייב להתבסס על דיוק מההלכה, ולא היא. קדם ההנחה שלך שמדובר מטיעון מכוח סמכות, וכאן אתה טועה.
אין צורך לדייק זאת מההלכה, שכן לא אמרתי שהפנאנתאיסט הוא כופר. אמרתי שעמדתו עמומה ולא מוגדרת היטב, או לפחות חסרת בסיס הגיוני וחסרת מקור. בשביל זה לא צריך מקורות סמכות אלא ניתוח הגיוני. אסביר זאת בקצרה, כי כבר עשיתי זאת.
הטענה שהכל באלוהים באה להתמודד עם הדעה שכנגד שהכל קיים לעצמו במנותק מאלוהים. השאלה היא מה בדיוק ההבדל בין שתי הטענות הללו? היכן המחלוקת ומה הנפ"מ (לא המעשית. המחשבתית)?
אפשר לומר שהוא מחייה את כל המציאות ובלעדיו אין לה קיום. אבל זו אמירה שקדמה בהרבה לפנאנתאיזם. אולי היא נכונה ואולי לא.
לכן נראה שהטענה הזאת מתייחסת למישור האונטי, כלומר לצורת הקיום של העולם ושלנו. מה פירוש הטענה שכולנו קיימים בתוך אלוהים? האם כוונתך לומר שאני איבר שלו? זו אמירה מוזרה ולא ברורה לי משמעותה.
הטענה שיש מעבר לעולם שלנו דברים לא מובנים גם היא די ברורה ואין בה חידוש. זה לא פנאנתאיזם.
על עצם הבורא אינני מדבר. זה לא נתפס.
אם אתה לא רואה בפנאנתאיזם כפירה, אלא רק משהו עמום אז זה בסדר גמור.
אני רואה במונותאיזם אינספור דבר עמומים.
הינה פנאנתאיזם בקליפת אגוז. איני רואה פה משהו עמום כלל וכלל(מתוך האתר דעת אלוקים) :
"לדעת בהכרה פנימית שהעולם כולו הוא לבוש וכיסוי להופעה אלוקית אחת, הרמונית ואין סופית, שמתגלה אלינו באופן מוגבל בהתאם ליכולת הקליטה שלנו.
האמונה היא להכיר בכך שכל המציאות כולה היא מערכת של השפעות ואידיאלים שמוקרנים אלינו מאותה אלוקות בלתי נתפסת. כל מכלול החיים, הרצונות, החפצים והמחשבות שאנו חווים, הם השפעות אלוקיות שעוטפות אותנו כל רגע. אנו חווים את אלוקים בכל נשימה ובכל רצון. אמונה היא לחוות שיש לכל פרט בעולם קשר לעוצמה אלוקית ושלמות שהולכת ומתגברת במציאות, ישנו סדר פנימי שהולך ומתנגן מתוך עצם החיים ומקרי המציאות, יש אחדות ותהליך של השתלמות והתעצמות של אותם כוחות אלוקיים לאורך ההיסטוריה.
המשמעות של האמונה איננה בכך שאנחנו מבינים בשכל מדעי שיש אלוקים מחוץ למציאות, אלא בכך שאנו חיים מתוך הכרה פנימית שהמציאות כולה היא הוויה אלוקית שעוטפת אותנו, גם אם איננו מבינים את מקורה. האמונה איננה דיבור קר על ישות אין סופית, אלא האופן שבו האדם חי, בעצם העובדה שאדם רוצה, חי ומתפתח באופן חיובי והרמוני לשאר המציאות, הרי הוא הולך ומגלה את המהות האלוקית שבו."
לא נותר לך אלא להלחין את השיר הזה. פואטי להפליא.
אתה באמת חושב שאין כאן דבר עמום כלל וכלל?
רציתי בהתחלה לעבור על כל משפט ולהראות עד כמה זה עמום אבל הבנתי שזה ייקח יותר מדי זמן וזה יהיה מעייף, אבל אין ספק שכמעט על כל משפט פה יש תמיהות.
אפשר לטעון על כל דבר שהוא עמום, אפשר להתחיל לשאול שאלות על מה זה אומר "כיסא". ושלא נדבר גם המאמרים של בעל הבלוג.
מיכי וישי, אתם מוזמנים לספק משהו שהוא עמום בעיניכם, ואנסה להסביר.
אבל לפני זה, אני מניח שאתם אנשים שאוהבים דברים שמוגדרים היטב.
שלושתנו מברכים מספר פעמים ביום "שומע תפילה".
תוכלו להסביר לי מה זה אומר עבור "מונתאיסט מצוי"?
יש איזה "יש רוחני" שיושב בשמיים מנותק מאיתנו ושומע לתפילות שלנו?
מה זה אומר "שומע" ?
איך מקשיבים באופן רוחני ?
בוודאי שאני מצפה לתשובה איכותית מאנשים שהבהירו שעבורם דברים צריכים להיות ברורים ומוגדרים היטב, בטח ובטח משהו שאנו אומרים מספר פעמים ביום.
התגובה מפוצלת ל2 כי לא הצלחתי לכתוב הכל בתיבה אחת בלי שהלחצן של 'להגיב' נעלם.
שנינו יודעים את המשמעות של כיסא גם אם קשה להמשיג אותה במילים. לעומת זאת את מה שאתה ציטטת אני לא בטוח שאפילו אתה מבין.
אביע כמה תמיהות על הטקסט שציטטת.
קודם כל, לכאורה מתוארת כאן רק חוויה סובייקטיבית, אבל זאת לא קושיה רצינית כי אני מניח שהכוונה לחוויה סובייקטיבית של הגעה אל האמת(כלומר מה שמכירים בו זו האמת). עכשיו לתמיהות.
"לדעת בהכרה פנימית"- מה הפשט? להבין ? לחוות?
"שהעולם כולו הוא לבוש וכיסוי להופעה אלוקית אחת"- כלומר אנחנו איבר בתוך אלוקים? האם גם בתי בושת הם אלוקים בעצם? והופעה אלוקית זה אומר שזה אלוקים ממש או שמא מדובר בהתגלות של אלוקים טרנצנדנטי בתוך העולם? אם התשובה היא האופציה השניה אז מאי שנא פנאנתאיזם מכל אמונה רגילה אחרת מונותאיסטית?
עד כאן תמיהות על המשפט הראשון, אין לי כוח להמשיך.
משום מה אתה מעמיד את המושג פנאנתאיזם כאילו הוא סותר מונותאיזם, שזה דבר תמוה מאוד. האם באמונה שלך שהכל כלול באלוקות יש כמה אלוהות?
ועכשיו לעניין עם שומע תפילה,
קודם כל, אני לא רואה למה פנאנתאיזם מבהיר את המושג שומע תפילה.
דבר שני, מונותאיסט מצוי= בן אדם שמאמין באל אחד? מישהו שמאמין שהאל הוא צטרנסנדנטי?
דבר שלישי, למה אתה חושב שהוא לא יכול לשמוע? כי אין לו אוזן? זה שהדרך שלנו לשמוע דברים עוברת דרך האוזן לא אומר שזאת הדרך היחידה, אין לי יכולת לומר משהו על הקב"ה(כלומר על עצם תכונותיו) מבחינה פילוסופית, אבל מהתורה משמע שהוא ממש שומע ומקשיב וזאת ההנחה שלי שאני מתפלל. אני לא יודע איך מערכת השמיעה עובדת, זה לא שולל את קיומה.
עמום או לא, פנאנתיאיזם זה מה שקרוי בקבלה שהקב"ה "סובב כל עלמין וממלא כל עלמין" שמקביל למימרא "לית מחשבא תפיסא ביה ולית אתר פנוי מיניה" שקשורה לאינטואיציה שהקב"ה נמצא בכל מקום ועם כל זה יש בו משהוא נשגב מהמציאות . יותא מדויק שהוא נשגב מהמציאות ( טרנסצנדנטי ולא רק אימננטי) . או בתנ"כית "כי רם ה' ושפל יראה" כלומר למרות שהוא גבוה ונשגב הוא מצוי בפרטים הקטנים של מה שמתרחש בעולם לאנשים הקטנים ( בעלם הבקדום זו הייתה סוג של סתירה בין גדלות לבין אכפתיות מדברים קטנים) .
כדי לכתוב תגובות ארוכות ולראות את הלחצן של התגובה, על להגיע לשורת האחרונה, ללחוץ הרבה פעמים ENTER (לרדת הרבה שורות ריקות).
לאחר מכן, ללחוץ על BACKSPACE כדי למחוק את השורות הריקות.
“לדעת בהכרה פנימית” – לחוות אצלך. סובייקטיבי. בדיוק כמו שאתה שומע קול או רואה מראה. יש כאלו שלא רואים ולא שומעים כלל ולא יבינו אותך לעולם.
“שהעולם כולו הוא לבוש וכיסוי להופעה אלוקית אחת” – אנו מחשבה אלוקית, שזה אומר שבמובן מסוים אנחנו חלק ממנו. אבל אנו לא עצם הבורא.
אני לא מתייחס לעצם הבורא, זה ממילא לא רלוונטי.
אני לא יודע בדיוק אם מונתאיזם סותר פנאנתאיזם באופן ישיר.
אני יודע שכאשר אני מתפלל או עושה מצווה בכוונה, אני חושף אצלי רובד אלוקי עמוק יותר. ואז הכל יותר אלוקי.
התפילה היא קודם כל גילוי האלוקות באדם והכל מושפע מזה.
מונוטאיסט מצוי מבחינתי הוא מישהו שמדבר רק על האל הטרנסצנדנטי
בדרך כלל אני לא מתעסק בשמיעה (או באי השמיעה) של האל הטרנסצנדנטי. פשוט עניין אותי לדעת איך מונותאיסטיט מצוי חושב שזה.
לי בתור פנאנתאיסט ברור מאד מה זה שומע תפילה. אתה מוזמן לראות את זה (כרבע שעה) :
מה הדבר שיפסיק הכי מהר את המלחמה הנוראית במזרח אירופה?
אם כל אדם בעולם יתפלל לה', ויגלה בתוכו את המהות של השלום, או אז המלחמה תיפסק באותו הרגע (אני מקווה שאתה מסכים איתי בזה). כמובן שאותו שלום הוא אינסופי ותמיד יש לאן לחתור בהעצמת השלום.
גם בלי תפילה אם כל אחד בעולם ירצה שלום ויפעל למענו ויפסיק להילחם אז המלחמה תיפסק באורח פלא. זו סגולה בדוקה ומנוסה.
עוד כתבת שבתנ"ך רואים שיש תפיסה מונוטאיסטית. מהתנך אי אפשר ללמוד כלום גם לא את זה. כי מלמדי ביקורת המקרא לומדים בדיוק הפוך. אתה בא עם הנחות ואמונות שלך (בנושא זה לדעתי אתה גם צודק, אבל לא בגלל שכתוב בתנך אלא בגלל שזה נכון פילוסופית) ומפרש את התנ"ך..
לדביר
אבל בדיוק בשביל זה צריך תפילה. בשביל שכל אחד בעולם ירצה שלום…. כלומר שאלוהים ירכך את ליבם הקשה ( גם האכזרי וגם הטיפש) ויכניס בהם גם שכל. לא מצאתי נוסחה איך הופכים אנשים טיפשים (אנשים שמחזיקים בכוח בעצימת עיניים ובאטימות) לכאלה שלא. ולדוגמא השמאל העולמי. חוץ מהפעלת כוח. אבל אז אנחנו שוב במלחמה….
הי דביר, כפי שכתב עמנואל – הדרך להשיג את השלום הגדול ביותר (לגלות אותו בתוכנו) זה על ידי תפילה – הרצון החזק ביותר.
זו עוד שאלה חביבה כלפי מונותאיסטים קלאסים 🙂 🙂 🙂
למה הם מתכוונים שהם מבקשים מ"יש חיצוני וחזק" בברכת "שים שלום" – שיעשה איזה "הוקוס פוקוס" כזה שכולם פתאום יאהבו אחד את השני?
ברפואה עוד אני יכול להבין בקשה זאת. אבל מה יש לבקש מ"יש חיצוני" שישים שלום?
אנו אלוקות מהלכת, ואנו צריכים למצוא את האלוקים שבנו וככה נמשיך ונגדיל שלום, וכך נשכין עוד ועוד אלוקות בעולם.
איך עושים את זה על ידי הנוסח שתקנו חכמנו בתפילה שמדמה בקשה ל"יש חיצוני".
גם פה יהיה זה נחמד לשמוע איך מונותאיסט חושב שאיזה ישות חיצונית תעשה פה שלום.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer