על מושג האינטואיציה

נהניתי מאד לקרוא את (רוב) ספרי הרב, מים קרים לנפש עייפה!
באופן כללי, אני מבין את דעתו של הרב בנושא האינטואיציה בערך כך: האינטואיציה היא מעין חוש שישי נשמתי. היא הבסיס שלנו לאמון באמיתות, והיא גם הביסוס שלנו ל"עיקרי אמונה" כמו תפיסת עצמנו כישויות דואליסטיות בעלות נשמה שמעבר לגוף, בחירה חופשית, יכולת נבואית, ואולי גם סוג של ראייה נוספת למציאות השם.
כיצד אבל זה בא לידי ביטוי עם מחקרים על האינטואיציה עצמה? ההבנה המתקדמת והניסויים על אופן פעולת מנגונים לא מודעיים מראים כי המח הוא מכונה שמייצרת מאות אלפי אנלגיות ואינדוקציות ובוחנת בחשיבה מהירה (נראה לי ביטוי של כהנמן) ודרך כך בוחנת כל דבר במציאות. אנחנו לא חשופים ישירות לפעילות הזו, אלא רק לחלק הרציונאלי של החשיבה שמתגלה אלינו באופן של "קול פנימי מדבר". האינטואיציה נראית לנו כמשהו פלאי, הארה משמיים, קול מעין נבואי, אבל זה בעצם מנגנון מכאניסטי ומטראליסטי,  שעושה חישובים רבים, והמון פעמים גם טועה ומטעה.
הבנה כזו של מושג האינטואיציה מפילה הרבה מהאינטואיציות (יש פה כשל מעגלי?) שלנו לגבי תפיסה דואליסטית ואיתה גם את עיקרי האמונה המבוססים עליה. אנחנו רובוטים מדהימים, שהמציאו את סיפור הנשמה כי לא היתה לנו יכולת להבין את הגורמים המטריאליסטיים. כמו כל הסיפורים המיתולוגיים הקדומים שהסבירו תופעות טבע שלא הבנו ע"י מעשיות "רוחניות", חוסר הבנת האינטואיציה היא הגורם לסיפור המטה-מיתולוגי על המצאת מונח הנשמה.