ערך מוסרי הדוחה ל"ת שבתורה

בגמ' שבת צד: מבואר בדין גדול כבוד הבריות שדוחה לא תעשה שבתורה, שנאמר אף לגבי כבוד הבריות של אחר, בשונה ממקור הדין שנאמר בהשבת אבידה בזקן ואינו לפי כבודו.
בשות המצורף https://mikyab.net/%D7%A9%D7%95%D7%AA/%d7%a2%d7%a8%d7%9a-%d7%9e%d7%95%d7%a1%d7%a8%d7%99-%d7%94%d7%92%d7%95%d7%91%d7%a8-%d7%a2%d7%9c-%d7%93%d7%99%d7%9f-%d7%aa%d7%95%d7%a8%d7%94
הרב נקט שדין זה נאמר בעיקר כלפי האדם עצמו ולא כלפי הזולת, כאן מבואר שהוא נאמר אף כלפי הזולת, יתירה מכך, הגמ' כאן מדברת לגבי כבוד המת.
השאלה היא, מדוע לא נאמר כן בכל התנגשות בין מוסר ללא תעשה שבתורה, שגדול כבוד הבריות וכו' ובפרט שכאן מדובר על עבירה בקום עשה, כהוצאת המת מרשות לרשות. בשונה מהשבת אבידה, דהתם הוא בשוא"ת.
(גם חילוק זה בין שוא"ת לקום עשה לא יסתדר כאן)