פרסיקו על הטוב
מה הרב חושב על דברים אלו שכתב פרסיקו
תומר פרסיקו על ההוכחה לקיומו של טוב מטאפיזי המנהל את שינויי הבריאה והמוסר:
והנה הראייה שלי לקיומו של טוב מטאפיזי
נתחיל משתי הנחות מוצא, שנדמה לי שיתקבלו כעובדות על ידי כולנו. ראשית, החיים התפתחו בדרך של ברירה טבעית, על פי עקרונות קבועים במשך מאות מיליוני שנים. לא ניכנס לפרטים, בגדול הסיפור מובן ואני מקווה שמקובל. שנית, עוד עובדה: אנשים רוצים להיות טובים. כאן מדובר בתופעה (המופלאה והמפעימה לדעתי) שהרוב המוחלט של בני האדם מבקש להיות טוב ולעשות טוב. אנשים כמובן יגדירו את הטוב באופנים שונים, אבל למעט מקרים נדירים של פסיכופטים למיניהם, בני אדם ישאפו אל הטוב ויבקשו לעשות טוב.
אלה הנחות המוצא. ועכשיו השאלה: למה שהתהליך האובלוציוני ייצור את אותה שאיפה לטוב? האם לא היה פשוט יותר, וזול יותר מבחינה אבולוציונית, לכוון את בני האדם לקראת היעיל? כלומר האם אין משהו מוזר בכך שכולנו מבקשים את הטוב, ולא פשוט נמשכים אל היעיל (או האפקטיבי, או הכדאי, או המשתלם)? למה בדיוק צריך את הטוב? האם אין אפוא משהו מתמיהה בכך שאנחנו נושאים בתוכנו שאיפה אל הטוב? האם אין משהו מוזר עוד יותר בכך שהשאיפה אל הטוב אף באה לעיתים על חשבון היעיל, כשאנחנו דבקים בעקרונות שלנו גם כשעדיף לנו מבחינה אגואיסטית להרפות מהם?
למה לא תוכנתנו על ידי הברירה הטבעית לרדוף אחרי היעיל? לעשות בכל רגע מה שיעיל ביותר עבורנו ועבור זולתנו? למה לא תוכנתנו ליעילות שרדנית, עבורנו ועבור השבט שלנו? למה אנחנו לא מרגישים משיכה למקסם בכל רגע את מירב היעילות שמציעה המציאות לנו ולקהילה שלנו? למה לא התפתחנו כך שבכל הזדמנות ובכל בחירה נעשה את המשתלם ביותר הישרדותית לנו ולחברה?
נדמה לי שההיגיון היה אומר שיצורים כאלה, יעילים-פעילים, הרבה יותר קלים לתכנות, זולים להפעלה ובאופן כללי הרבה יותר, ובכן, יעילים. אם התהליך האבולוציוני מתבסס על ברירה טבעית תוך שכפול גנטי של המתאימים ביותר, האם לא הגיוני שיצורים כמונו היו מתפתחים ללא כמיהה לטוב (אבסטרקטי וקונקרטי), אלא רק מצויידים בנחישות חסרת פשרות ליעילות?
חכו, אני יודע מה אתם חושבים. תראה, אתם אומרים, כנראה שאנחנו זקוקים למעין מושג שכזה, \"טוב\", כדי שבאמת תתעורר בנו מוטיבציה לעשות דברים יעילים. כנראה שאם פשוט יקראו לזה \"יעילות\" זה לא יניע אותנו באופן המיטבי אבולוציונית לעשות את מה שנדרש. זה פשוט חלש מדי, לא מושך מספיק, לא מניע אותנו באופן יעיל מספיק. משום כך במהלך התהליך האבולוציוני התגבש המושג הזה, \"הטוב\", שאינו אלא אשליה יעילה, והוא זה שמניע אותנו לפעולה.
אבל אהה, אני אומר, הרי התשובה שלכם לוקה בהנחת המבוקש. חישבו על זה: למה מה שיעיל בלבד לא מושך אותנו מספיק? למה אנחנו זקוקים למשהו שהוא מעבר, למשהו שהוא נשגב, לקטגוריה שאינה מסתפקת במשתלם ומתעלה אל המחייב? למה יעילות לא נוטעת בנו מוטיבציה מספקת? לא לחיות רק עבור המשתלם לא מעורר בנו את אותה תשוקה? למה אין ברירה אלא לשאוף אל הטוב?
התשובה שלי היא שהטוב קיים. הטוב קיים, ולכן, תהליך ארוך שנים של ברירה טבעית \"מזהה\" אותו במציאות, ופועל בהתאם לו, כלומר נוצרים יצורים שמכוונים לשרוד במציאות בה הוא קיים. זה קורה בדיוק כפי שהברירה הטבעית \"מזהה\" את כוח המשיכה ואת אור השמש ונוטה לפתוח יצורים שיתאימו למציאות בה הם קיימים. הטוב קיים כקבוע במציאות. משל היה כוח פיזיקלי או יסוד כימי. או כמו הזמן. הטוב קיים. ויצורים שמתפתחים ביקום שיש בו טוב מתפתחים בהתאם לכך. הם מגדלים חושים שמזהים את הטוב והם גדלים כיצורים ששואפים אל הטוב.
הטיעון עתיק ולא שלו. אני מסכים לו חלקית. אפשר לטעון שהטוב הוא המועיל (לשרידות הגן ולא האדם הפרטי), כמו שאומרים על הערך השרידותי של האלטרואיזם. אני טוען זאת מכוח המושג טוב ותקפותו ולא מכוח הנטייה להיטיב. ראה במחברת הרביעית חלק שלישי.
גם הניסוח שלו מוזר בעיניי. הוא רוצה להוכיח את קיומו של טוב מטפיזי. האם זה אובייקט או תופעה? כאובייקט זה מה שמכנים אלוהים (כך אני הנחתי במחברת הרביעית שלי). אם מדובר על התופעה של טוב מטפיזי, לא ברורה לי ההוכחה, מפני שהיא מניחה את המבוקש. הוא טוען שהטוב אינו פרקטי אלא מטפיזי (כי הוא נעשה ללא תועלת) ומכאן מוכיח ש… יש טוב מטפיזי. נו, ברור הרי אלו העובדות. השאלה מה ההסבר להן.
אפשר כמובן לדבר על ריאליזם מוסרי (קיומה של אידיאת הטוב, שהכרה בה מניעה לפעולה), אבל אם מדובר על עובדה לא ניתן לגזור ממנה חובה מוסרית (נורמה), בגלל הכשל הנטורליסטי. ואם זו עובדה טעונה (שמניעה לפעולה, לא נייטרלית) אז מבחינתי זה שם נרדף לאלוהים. במחברות עמדתי על כך שכל טיעון מניח הגדרה שונה לאלוהים שמוכיחים את קיומו. הראיה מן המוסר מניחה אותו כבסיס התוקף המוסרי.
יש לי כמה נקודות שהייתי רוצה אם הרב יוכל לחדד:
1.-מצד הכשל הנטורליסטי אם ההכרה ביאדיאה כעובדה לא גוררת פעולה מוסרית אז למה העובדה שאלוקים קיים תגרור פעולה מוסרית.
2.-מה ההבדל בין תופעה לאובייקט ברמה המטאפיזית ? הרי אובייקט שייך לפיזי ועל כן המטאפיזי זה בהכרח איזשהי תופעה מטאפיזית.
כתבת "זו עובדה טעונה (שמניעה לפעולה, לא נייטרלית) אז מבחינתי זה שם נרדף לאלוהים"
לא מבין איך אלוקים מניע לפעולה ולמה דווקא טוב מטאפיזי הוא בהכרח אלוקים.. מצד זה שהוא היחיד שמקלב ראיה על היות קיומו המטאפיזי וממילא זה מצביע על היות הוא הסיבה הראשונית?
תודה
אור
העובדה שאלוקים קיים היא עובדה ככל עובדה אחרת. לא נגררת ממנה שום נורמה או חובה. אבל אם אלוקים יצר אידאת טוב, הרי שקיומה של זו כן די בו כדי לחייב, כמו שהציווי האלוקי (שגם הוא רק עובדה) מחייב. אם אלוקים קיים זה כשלעצמו לא יוצר חיובים, אבל מכאן נפתחת האפשרות לקיומה של אידאה כזאת שהיא "עובדה טעונה".
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer