קבלת כמות גדולה יותר מסך ההזמנה שבוצעה

האם זה לא טעות הגוי שמותרת?

ואין פה חילול ה'

שאלתי מבחינה הלכתית ולא מוסרית
אשמח למקור הלכתי שאוסר זאת כי הבנתי שהלכתית טעות הגוי מותרת

לדעתי מבחינה הלכתית (ולא רק מוסרית) טעות הגוי אסורה. ההיתר מבוסס על התנהלות של הגויים שהייתה בעבר. הגויים כיום מתנהלים אחרת (בטח לא יותר גרוע מהיהודים). כן כתב המאירי בכמה מקומות וכך נותנת הסברא. אם יש לגוי בעלות, פירושו שלאחרים אסור להשתמש ברכושו שלא ברשותו, לא לגזול ולא לגנוב ולא להטעות ולא הפקעת הלוואתו וכדומה.
תוכל לראות על כך במאמרי "האם יש עבודה זרה 'נאורה'?".
הרבה פוסקים לא סבורים כך, אבל לדעתי זה סתם קיבעון שמרני שגורם להם להיצמד למקורות כלשונם בלי לבחון את הרלוונטיות שלהם לימינו.
ובמקום שיכול להגיע לחילול השם כולם אוסרים, כידוע.

כבר אתמול הודעתי להם שקיבלתי יותר כי מבחינה מוסרית זה לא נתן לי מנוח והיום קיבלתי מהם תשובה שבגלל היושר הם מוותרים על העודף ואקבל זאת ללא תמורה.

ההגינות בדרך כלל משתלמת בחיים?

תודה רבה על המענה המהיר

יפה. אשריך.

למה לידע אותם ? ואם הוא לא רוצה יותר מ 8 יחידות ? למה שיצטרך לשלם על מה שלא הזמין ולא צריך ? שישלמו לו על המשלוח חזרה של הפריטים. מנסיוני זו פרוצדורה מאוד מסובכת.

עמנואל,
לשאלתך אני בעלים של מפעל ויהיה לי שימוש עתידי במוצרים האלה כך שלא הייתה סיבה לשלוח אותם בחזרה ולכן העדפתי במצב זה להשאיר אותם אצלי

ברור שאם לא היה לי צורך בהם אז הדיון היה שונה

עמנואל,
לא אמרתי שהוא צריך לשלם על המשלוח חזרה. אמרתי שהוא צריך ליידע אותם. הם יחליטו אם וכיצד לקבל זאת חזרה, על חשבונם כמובן. ואם לא משתלם להם – ישאירו אצלו והוא ירוויח (כמו שעשו בפועל. אני מניח שזה לא רק פרס על היושר שלו אלא פשוט לא משתלם להם להחזיר אליהם את העודף).

נאור,
הדיון שלי היה דווקא מתוך הנחה שאין לך שימוש בפריטים הללו. אם הייתי יודע שיש לך שימוש גם בפריטים הנוספים הייתי אומר לך לשלם להם. הרי בין כה וכה אתה תזמין אותם בעתיד, ולפחות לא תפסיד מהשימוש בהם.
אמנם כעת אחרי שהודעת והם ויתרו, אין עליך חובה לשלם.

סתירההההה העיר שלא במקומו:
טעות עכום אסורה כי הגויים בסדר וטעם הדין בטל.
ולמה לדון לא יבטל הדין עקב ביטול הטעם ? (על גוי ת”ח וישר השאלה)

והרי התייחסותי.
כוונתך לשאול כיצד אני מבטל דין אם בטל טעמו, הרי זהו דבר שבמניין וצריך מניין אחר להתירו.
והנה, מצאנו בכמה וכמה מקומות שהראשונים והאחרונים ביטלו דין כשבטל טעמו. ראה סקירה בספר השלישי בטרילוגיה שלי, ומלאה יותר בפרק האחרון בספרו של הרב נריה גוטל השתנות הטבעים. יש כמה וכמה מכניזמים לעניין הזה כמפורט אצלי שם ואכ"מ.
ובמקרה דידן, הרי התירו כאן את איסור גזל החמור, ופשיטא שכשבטל הטעם חזר האיסור למקומו. אין שום היתר לפגוע בממונו של אדם בלי סיבה. ובניסוח של כמה אחרונים (בהקשרים אחרים) ושל המאירי בנדון דידן: מה שהתירו מעיקרא אינו טעות גוי אלא טעות גוי שאינו נאור. ראה על כך בפיהמ"ש לרמב"ם על המשנה ב"ק לז ע"ב ועוד.

כוונת סתירההה אחרת והעיר במקומו. שם אמר הרב שגוי פסול לדון, ולא אמר שדווקא בימיהם שהגוים לא גדורים בנימוסי האומות פסלו אותם לדון אבל היום גוי תלמיד חכם יכול לדון כמו יהודי תלמיד חכם. ובזה מצא סתירההה סתירה בדברי הרב שלגבי טעות עכו"ם החליט שזה דווקא בימיהם שהגוים לא גדורים. השאלה היא איך מחליטים מה דין בגוי ותקף גם בימינו ומה דין בהתנהגותו ואינו תקף בימינו.

יישר כח לנלהב שכיוון לשאלתי ממש.

טוב, זו באמת שאלה מוזרה, ואענה עליה שם.