קנאביס בהלכה

"האגדה שהבאת לא אומרת שאדם חייב לעבור כל הנאה שיש בעולם." אני בטוח שזה נכון, הכוונה לדעתי שאסור להימנע מהנאות ידועות וזמינות, באופן כללי. ודאי שאסור להימנע משתיית יין, ואין זה בכלל הדברים הניטרליים גם לשיטתך, שהרי התורה אומרת בפירוש שעל הנזיר להביא קורבן על הציעור מן היין. ומהבחינה הזאת, אין הבדל גדול בין יין לבין קנאביס, שניהם נפוצים מאוד (מדברים על מליון וחצי עד שני מליון משתמשים בארץ, וכל זאת תחת איסור החוק). גם מי שמונע ומצער עצמו משמיעת מוזיקה (נניח לצורך הדיון שמדובר בזמן שבית המקדש קיים ואין שום חיסרון בשמיעת מוזיקה) עובר על איסור זה. האם אתה מבין אחרת?

אפילו הניסוח הזה מופרז לדעתי. הנזיר אסר על עצמו הנאה וזה מה שאסור (ולא עצם ההימנעות). מעבר לזה, זהו טעם שכתבו חז"ל. הוא לא מופיע בתורה (וככל הזכור לי הוא שנוי במחלוקת בין הסוברים שנזיר הוא חוטא לבין אלו שסוברים שהוא עושה מצווה). כך או כך, אני מניח שיש לראות אותו כמסר חינוכי ולא כעיקרון מחייב.
גם ההנאות הזמינות אין איסור להימנע מהן. לכל היותר יש עניין לא לאסור אותן על עצמך.