רוב

אגב, ספציפית בטומאה דיני רוב אינם פשוטים כי דיני הספק שם שונים.

אני אציג דוג' שונה שבה דבריך לא יועילו לכאורה, אנחנו מחמירים לא לאכול חמץ אחרי הפסח כי חוששים מהמכירה לגוי שהייתה לא טובה. נניח שבחודש סיוון רוב מוצרי החמץ כבר נעשו אחרי הפסח אז האם זה מתיר לי לשתות בירה למרות שרוב הבירות עדיין לא יוצרו מחדש? ואפ' אם כבר רוב הבירות הם ייצור אחרי הפסח החברה הספציפית של הבירה הזו רובה עדיין מלפני פסח האם מותר לשתות את הבירה?.
כלומר הפריט המסופק הוא חלק מאיזה הכללה גדולה יותר שעליה ניתן לומר דין רוב, השאלה היא לאיזה הכללה אני מכניס את הפריט המדובר?

קודם כל, זו חומרא של הבל. אם מתירים למכור לא יתכן שלא אוכלים. אם אתה חושש אל תמכור אלא תשרוף אחרת אתה עובר בבל יראה. אתה חושש לאיסור דרבנן של חמץ שעבר עליו הפסח ולא חושש לדאורייתא של בל ייראה?!
אבל גם אם היה מקום לחשש, אין כאן שום בעיה בדיוק מאותה סיבה שנתתי קודם. אם אתה רוצה לשתות בירה בדוק את הרוב של הבירה, ואם יש נתון לגבי הבירה המסוימת שאתה מעוניין בה בדוק אותו. העיקרון אותו עיקרון בדיוק: כל מה שנכלל בספק הוא שקבוע את המרחב והמסגרת לדיון.

שני קטעים ׳מפורסמים׳ במיוחד יש ברש״ש.
האחד על הגמרא בבא מציעא קז ״מה ביאתך לעולם בלא חטא אף יציאתך מן העולם בלא חטא״ שהעיר על זה רש״ש ״מכאן סתירה קצת לבעלי דעת הגלגול״ (שהרי התגלגל לתקן חטא שבידו). ועורר בזה את החסידים להתרעם.
והשני על הגמרא בכתובות יד ״ולפי מה שכתבתי היה נ״ל דאם בחנות אחת כשרה היו 40 חתיכות מרובעות ו10 משולשות, ובחנות הטרפה לא היו אלא 20 חתיכות וכולן משולשות, ונמצאת חתיכה משולשת – כשרה. ודבר זה עדיין צריך תלמוד, ואכמ״ל״. ועורר בזה את הלומדים ללבן.

לא הבנתי את הקשר למימרא הראשונה. השנייה נשמעת בלתי סבירה בעליל.

כנראה כתב זאת לשיטתו שרוב דאיתא קמן אינו הסתברותי. אני מסכים שאינו הסתברותי ולא מסכים למסקנה. דומני שגם למסקנתו בביאור רוב דאיתא קמן (שמדובר על רוב צדדים) זה לא מתיישב.

(הציטוט מדברי רש״ש שטראשון). המימרא הראשונה לא קשורה. השנייה באמת נשמעת גם לי בלתי סבירה בעליל (כי תמיד צריך להשתמש בכל מידע רלוונטי שמאפשר לצמצם את מרחב המדגם, כמו שענית למעלה) אבל יש המחזיקים בדעתו ובכל אופן דומני שהדיון הקיים סביב דברי רש״ש שם יועיל לשואל (מוטי).

אה, חשבתי שזה ר"ש שקופ. 🙂