רצון, מטרה ושלמות
1: מה מכריח שאלוהים הוא סובייקט רצוני או שיש מטרה (זה תנאי הכרחי לדת, אדגים: מכונה בלי תכלית חיצונית אין לה שום משמעות ואין בעיה שגלגלי השיניים בתוכה לא יתפקדו כראוי)
2: האם זה לא סותר את שלמותו? (כמו שאומר הפילוסוף לכוזרי, ואף נראה שהחבר מסכים עימו: רצון הוא חיסרון הרצוי)
3: למה בכלל הנחת היסוד של כל העוסקים בדבר שאלו-הים מושלם? ואם הוא לא, האם זה מפריע לו להיות סיבה ראשונית? האם זה אומר משהו על התוקף הדתי?
1. ההנחה שהוא אובייקט או סובייקט רצוני נדרשת מהטיעון הפיזיקו-תיאולוגי. לולא זה הרגרסיה לא הייתה עוצרת, כי היינו צריכים סיבה גם לאלוהים עצמו. ההנחה שיש מטרה היא סבירה כי ההיגיון אומר שכל מה שמישהו עושה יש לו מטרה. לא יודע מה עניינם של גלגלי השיניים.
2. לדעתי לא. א. רצון אינו בהכרח חיסרון. אני רוצה שהעולם יהיה טוב אז לכן אני חסר? ב. אכן יש בו חסרונות שרק אנחנו יכולים למלא. ראה בטור על השלמות וההשתלמות והעבודה צורך גבוה.
3. כך נמסר לנו. אמנם יש גם היגיון להניח זאת, כי אם יש סיבה/עילה ראשונה, אין שום רמת כוח אחרת שבה הייתי עוצר. אם הוא היה בעל כוח 8 הייתי שואל למה דווקא זה? אבל להבנתי זה לא ממש מוכרח. וכאמור בסעיף 2, הוא באמת לא מושלם לגמרי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer