שאלה על היחס ללימוד התורה ולערכה
עדיף להיות אברך להתעסק רק בתורה עם ערכה הסגולי ולא להיחשף לעולם הזה ולנסיונות הגדולים שבו ( כמו איסורי עריות שיש בעבודה)
או גם לעבוד ובקושי להספיק ללמוד שעתיים ביום בלחץ נורא
זו שאלה? אני מניח שכן.
לדעתי אי אפשר לדבר על עדיפות באופן כללי. כל אחד ומה שמתאים לו. ככלל, מי שנשאר ללמוד כדי להימנע מניסיונות זו החלטה שגויה. מי שלו מד כי זו דרכו לכתחילה זה כמובן דיון אחר (תלוי אם הוא מתאים לזה – מצוין).
מקובלנו שלא ניתנה תורה למלאכי השרת, ולא נכון לברוח מהחיים כדי לקיים את התורה (אלא במקרי קיצון, ולהערכתי אנחנו לא שם).
הרמב"ם כותב שמי שלא יכול להימנע מלה"ר שיברח למדבריות. והסבא מובהרדוק כתב על כך: מי בכלל יקיים את המלצתו זו של הרמב"ם? רק בעלי שיעור קומה רוחני עצום. ואפילו להם ממליץ הרמב"ם לברוח למדבריות.
אבל אנוכי הקטן חושב שזו המלצה בעייתית מאד (וספק רב בעיניי אם הרמב"ם עצמו התכוין לה כפשוטה. אבל זה לא משנה לענייננו). בכל אופן, לא ראינו את המוני בית ישראל חיים במערות בבדידות כדי לא להיכשל באיסורי בין אדם לחברו. איסורי בין אדם לחברו ניתנו כדי שנחיה בין אנשים באופן נכון ולא כדי למנוע מאיתנו חיים. על כך הייתי מליץ את דרשת חז"ל: וחי בהם ולא שימות בהם. אגב, לדעתי זה לא דרוש שלי אלא הרחבה של הכוונה האמתית של הדרשה הזאת.
אני מסכים עם דבריך, ומתפלא שכתבת אותן כדבר מוסכם, למרות ששאלה זו נמצאת במחלוקת בין הציבור החרדי הקלאסי לציבור האורתודוקסי המודרני.
בציבור החרדי אתה שומע רבות את ההבנה שלפי דרך הטבע יש ללמוד מקצועות, בגרות ולימודים אקדמאיים כדי לפרנס כראוי ולחתן את הילדים הרבים. אתה שומע את ההבנה שלפי ההגיון יש חובה לשאת בנטל ולהתגייס לצה"ל. הציבור החרדי לא עושה את הצעדים הללו כי הוא חי באתוס של "בריחה למדבריות".
מפורסמת מאוד תשובתו של החזו"א, למישהו (איני זוכר למי), ששאלו מדוע איננו מקיימים היום את ציוויו של הרמב"ם, כאשר מנשבות בחוץ רוחות של כפירה ואפיקורסות. והשיבו החזו"א – "הישיבות הן המדבריות של היום".
כלומר, הכליאה מרצון של אברכים חרדיים רבים בכוללים, ושל האברכיות בהוראה בבית יעקב ובעבודות שמביאות משכורות רעב, הן ן הבריחה למדבריות.
אהרון, היכן אמרתי שזה מוסכם? כתבתי את דעתי. להיפך, וכי מישהו אינו יודע שיש הבדל בין חרדים למודרניים בעניין זה? הרי על זה גופא נסובה השאלה האם החרדים צודקים או לא.
אבל גם החרדים לא הולכים עם זה עד הסוף. גם הם (ברובם) מתנגדים להסתגרות לא סבירה. השאלה מה סביר ומה לא, ומי לנו ומי לצרינו.
אפילו החזו"א שכתב שהישיבות הן המדבריות של היום (תיבת נוח), לא חשש לאיסורי לה"ר שעוברים שם ולא המליץ לברוח למדבר ולמערות ממש. זו צורת דיבור ולא הנחייה שיש לפרשה מילולית.
באיזה רמה אינטיליקטואלית לדעת הרב צריך להיות משהו שצריך להקדיש את כל חייו אך ורק לתורה ? האם לדוגמה הוא צריך להיות ברמה שהוא יוכל בעוד כמה שנים להוציא ספר חשוב מאוד שיתרום לעולם התורה או שייצא בסוף רב פשוט שיודע ללמוד וללמד ברמה סבירא או שזה לא קשור להישגים ואם הוא מתחבר ללימוד ( למרות שלא יהיו תוצאות מזהירות בסוף) הוא צריך ללמוד כל חייו ולהתפרנס מין הצדקה?
(ואכן כמו שאהרון ציין הלימוד בישיבות ובכוללים נחשבת לפי הציבור החרדי הבריחה למדבריות בדורנו )
זו לא רק שאלה של רמה אינטלקטואלית. יש כאלה שיתרמו בהוראה או פסיקת הלכה ויש שיתרמו בחיבור ספרים ורעיונות מקוריים, ואחרים יתרמו בעצם מסירותם ושקידתם. מי שמצטיין באחד מכל אלו מוצדק להחזיקו לאורך זמן. הנקודה היא שלא נכון להחזיק אנשים רק כדי שיוכלו לשהות במדבריות ולא בחברה האנושית. זו הסיבה העיקרית שעליה מתבססים היום, ודווקא היא הסיבה (כמעט היחידה) שאינה מוצדקת. כמובן אם מישהו רוצה ויכול להחזיק את עצמו שיבורך. בדיוק כמו שהחסרה מחזיקה אמן או מדען אם הוא מוכשר ויש לו עתיד מבטיח. אחרים יכולים גם הם לעסוק בזה, כל עוד זה נעשה על חשבונם.
וכמובן נותרת שאלת המינונים וכמויות הלומדים. אבל אני מניח שאם ידרשו מהאנשים כתנאי להחזקתם כישורים כאמו אלו שתיארתי לא תהיה בעיית מינון.
הרב יכול לשתף למה הוא לא בחר להמשיך בכולל כל החיים?
וכן אם אדם יכול לכתוב ספר תורני סביר שלא מביא בשורה לעולם או לפתח פיתוח מדעי חשוב מה עדיף?
לא התאים לי מכל מיני בחינות. רציתי לעסוק בעוד דברים.
אני לא יודע לומר מה עדיף. לתורה יש ערך עצמי, ופיתוח מדעי הוא משמעותי אם הוא תורם משהו ייחודי (שאדם אחר לא היה מגיע אליו). קשה לענות סתם כך. ראה קצת בטור 121:
https://mikyab.net/%D7%91%D7%99%D7%9F-%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%9F-%D7%A6%D7%9E%D7%AA-%D7%9C%D7%9E%D7%9B%D7%95%D7%9F-%D7%95%D7%99%D7%99%D7%A6%D7%9E%D7%9F-%D7%90%D7%95-%D7%97%D7%A9%D7%99%D7%91%D7%95%D7%AA%D7%95-%D7%A9%D7%9C/
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer