תארי האל

שו”תתארי האל
אביה שאל לפני 3 שנים

ב”ה
הרב טוען בשיעוריו שהרמב”ם הולך בכיוון של שליחה מפשטת ולא מאיינת.
אם אלוהים הוא שונה קטגוריאלית מאיתנו כיצד ניתן לתפוס בו משהו? הרי המושגים לא שייכים בו. 
למה זה לא דומה לדבר על עם מושג של מתוק במושג של אורכים. שני דברים שונים. נכון שמתוק זה הגדרה, אבל גם אידאת המתוק לא שייכת בו לכן גם שלילת הפשטה לא עוזרת לי במאומה בדיבור על העצמות כי לא שייך בו אידאת המתיקות לצורך העניין.
תודה!

השאר תגובה

1 Answers
mikyab צוות ענה לפני 3 שנים

גם בבני אדם אנחנו לא באמת תופסים משהו. אנחנו עוסקים בפנומנה ולא בנואומנה. דומני שהרעיון של הרמב”ם הוא שגם לשלול משהו ממישהו זו אמירה כלשהי עליו, ואת זה אפשר לומר גם על מי שאיננו תופסים את מהותו. אבל אני מגן כאן על תזה (שלילת התארים) שאני עצמי אינני מקבל. אני לא רואה שום בעיה לתאר אותו בתארים חיוביים.
לדבר על אורך במונחי מתיקות לא דומה לכאן, כי שם אנחנו יודעים פוזיטיבית שזה לא שייך. אנחנו יודעים מהו אורך ומהי מתיקות. לגבי הקב”ה אין לנו מידע פוזיטיבי אלא לכל היותר היעדר מידע.

אביה הגיב לפני 3 שנים

כשאתה טוען שישחלוקה בין הפנומנה, השאלה היא האם כשאני אומר מילה מושאלת זו היא אמירה שאומרת משהו על הסיבה/העצמות או שזו אמירה שאומרת משהו מבחינה תוצאתית, ואמשיל: לצורך העניין כשאני אומר על ירח מאיר ועל שמש מאירה אמרתי שני דברים שונים, כי אם השתמשתי באותו מושג מבחינה סיבתית איך הם מאירים על זה לא דברתי אבל תוצאתית לנגד עיניי יש אור. השאלה שלי האם כשאתה אומר תוכן פוזיטיבי אתה מתכוון גם ברמה העצמותית או ברמת התוצאה. כך נראה לי שזאת ההבחנה של הרמב”ם שכן הוא אומר יודע אבל לא בדעה, יכול ולא ביכולת. כלומר הבחנה קטגוריאלית בין סיבה לתוצאה. ברמת העצמות חטענצו אין ידיעה.
נקודה שנייה, לטענתך שניתן לומר תוכן פוזיטיבי על אלוהים, גם אם אני טוען שהיחס בין מתוק לבין אורך הוא שונה מחמת התוכן הפוזיטיבי הקיים לנו בשניהם. האם כשאני מדבר על ממד אחר לגמרי, ישות עליונה שלא תלויה בסיבות, לעומת היקום שהוא תלוי סיבה א”כ מציאות האל היא קטגוריאלית שונה מאיתנו שכן הוא סיבת עצמו והוא מקור כל אידאה שאנו מנסים להעלות על דעתנו, האם אין זאת טעות לדבר בתוכן פוזיטיבי?

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

אני לא יכול להגדיר אמירה עצמותית. כשאתה אומר על מישהו שהוא טוב, זו אמירה עצמותית? מה יש בה מעבר לכך שיש בו משהו שגורם לו להתנהג טוב? את זה אפשר לדעתי לומר גם על הקב"ה.
לגבי השאלה השנייה ככבר עניתי. אתה שואל אם התכוונתי למה שכתבתי? באופן מפתיע, כן.

אביה הגיב לפני 3 שנים

לאור האמור, גם הרמב”ם מסכים שניתן לומר תארים חיובים שכן הוא בעצמו אומר “יודע ולא בדעה, יכול ולא ביכולת”* כלומר, גם הוא עושה חילוק בין הנואמנה לבין הפנומנה.
ונראה שכל הסיבה שהוא מתנגד לכך זה מפני טעות שעלולה להיווצר שלא יחלקו בין העצם לבין התופעה. ואם כן אין וויכוח קונקרטי בין הרב לרמב”ם.
האם אתה מסכים?
*מורה נבוכים, חלק א’, פרק נ”ז.

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

איני עוסק בפרשנות לדברי הרמב”ם, וכדי להציע פרשנות כזאת יש לעיין בכל דבריו שם שלא למדתי אותם. את עמדתי הסברתי בקצרה כאן.

אביה הגיב לפני 3 שנים

1. האם לפי קאנט יש קשר בין הנומנה לפנאומנה?
2. איזה תארים ניתן לומר עליו, האם כל תואר?

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

1. ברור. הנואומנה מחוללת את הפנומנה. תכונותיו של השולחן כשלעצמו כשהן פוגשות בהכרה שלי מקבלות ייצוג הכרתי (ויזואלי ו/או אחר). נואומנה שונה היתה מחוללת פנומנה שונה (באותה הכרה כמובן).
2. לא ערכתי רשימה מסודרת, אבל תאריו כתובים בתורה: ה’ ה’ א-ל רחום וחנון… בפרט טוב, חכם וכו’. אני לא מצליח לחשוב איזה תואר לא ניתן לייחס אליו וצריך בשבילו את תורת השלילות. יש תארים שלא נכונים לגביו (כמו לא כל יכול, סופי, רע וכו’). אבל קשה לי לחשוב על תארים שנכונים לגביו במובן השוללני בלבד.

אביתר נחשוני הגיב לפני 3 שנים

ברור שיש חלוקה בין הפנומנה לנואמנה, השאלה
האם בכל זאת ניתן לתפוס משהו בעצם או שלא?
בשיעוריך (שלילת התארים) אתה מנסה לטעון שכאשר אני שולל את התארים מהעצם האלוהי אני מקבל משהו ואני שואל באיזה חלק? האם בפנומנה או בנואמנה? אם בנואמנה אשמח להסבר.
ובאשר אתה טוען שמלכתחילה ניתן לאפיין את האלוהים בתארים חיוביים האם אני מסוגל לתפוס משהו בעצם?,
אם כן , כיצד? הרי כל הפשטה היא לא תספיק בשביל לתפוס משהו שהוא חוץ להגדרות?

מיכי צוות הגיב לפני 3 שנים

הקדמה.
יש כאן אי הבנה בהבחנה הקאנטיאנית (רווחת אצל פרשני קאנט, אבל לדעתי הם טועים). לא נכון לומר שאי אפשר לתפוס את העצם עצמו. ודאי שאפשר, אלא שהתפיסה הזאת מתנסחת במונחי התכונות (הפנומנה). כשאתה רואה עצם אדום תפסת משהו בו עצמו, אבל המשהו הזה מצטייר אצלך כצבע אדום. זו לא חוסר יכולת לתפוס את הנואומנה. זה מה שנקרא לתפוס נואומנה. אין תפיסה בלי ציור שלה במונחי תכונות. ולאידך, גיסא לבקש לומר לי מה תפסת בנואומנה במונחי מילים זה בעצם לבקש תיאור פנומנלי של התפיסה הזאת. אין תיאור של מה שתפסתי בנואומנה כשלעצמו. לא כי אי אפשר אלא כי זה לא מוגדר. תיאור של דבר לעולם מתייחס לפנומנה שלו.

וכעת לרמב”ם.
כפי שאני מבין, הרמב”ם רוצה לטעון שגם אם אתה שולל תכונות מהפנומנה של משהו לפעמים עדיין נוצרת תפיסה כלשהי בנואומנה שלו. אבל לבקש לנסח אותה במילים זה בעצם לבקש לתת לנו תיאור פנומנלי שלה, שזה כמובן אוקסימורון. הרי מדובר בתפיסה של הנואומנה שאין לה תרגום פנומנלי, אחרת לא היה צורך בתורת שלילת התארים.
אציין שוב שאני נוטה לחשוב שאין בזה ממש. אני לא חושב ששלילת תארים מותירה תפיסה בנואומנה מכל מיני סיבות, אבל כאן ביקשתם הסבר למה מתכוין הרמב”ם. דומני שלזה הוא מתכוין.

השאר תגובה