תוקף הציווי המוסרי

אני לא בטוח שאני מבין את ההבדל בין הלכה למוסר בהקשר זה בעיניך- הרי אתה לא טוען שהמצוות הן בעלות משמעות (גם אם לא תוקף מחייב) רק מפני שהן ציווי אלוהי (שכן לשיטתך הן נצרכות למען ההשתלמות) אלא שללא הציווי לא היינו יודעים אותן אך תיאורטית וודאי שהיה ניתן להטביע את הידע על הצורך הגבוה במצוות הללו דרך חוש כלשהו בדומה לחוש המוסרי. בכל אופן- אותה ישות מחוקקת אך לא בוראת הייתה מחייבת אותך? אם כן מאיזה כוח (שלא קשור לזיקה האונטולוגית)?

אם זה היה מוטבע בי כמו המוסר אז אולי הייתי מחויב בזה כמו המוסר. אבל זה לא מוטבע בי כך. וייתכן שזה לא מקרה שאינו מוטבע בי כי לא שייך להטביע את זה בי כך, שכן במצוות באמת התוכן אינו בלתי תלוי באלוהים (העבודה צורך גבוה, כלומר המצוות נעשות עבורו. משא"כ במוסר שזה עבור בני האדם).

הרב, אם המשפט לרצוח זה אסור מחייב גם בלי ציווי, מה זה שונה מהכשל הנוטרליסטי?

יש לך רק שתי אפשרויות is or ought אין אפשרות שלישית. כאן נראה שאתה מנסה ליצור אחת כזאת.

לא הבנתי את השאלה. המשפט לא מחייב כלום הוא מתאר נורמה.