תוקף הציווי המוסרי
אם הבנתי נכון את דבריך במצוי הראשון, אתה טוען כי קיומו (או תוקפו) של המוסר כשלעצמו מהווה ראיה לקיומו של מחוקק (נכנה אותו לצורך הדיון בשם אלוהים) וזה לא קשור לתפקידיו האחרים של אלוהים ביחסו לעולם. יחד עם זאת, בסוף דבריך טענת כי מוחלטות המחוייבות לציווי האלוהי נובעת ממה שכינית \'הכרת טובה אונטולוגית\' שהיא תלויה בתפקידו של אלוהים ביחסו לעולם (בורא). בהינתן חלוקה זו מניין נובע התוקף של חוקי המוסר העומדים כשלעצמם בלי הכנסת תפקידו של אלוהים כבורא? האם גם בעולם בו אתה מניח שההיווצרות שלנו היא ללא בורא הם יהיו תקפים? ואם אכן הבסיס של המחוייבות לעבודת ה\' היא אותה הכרת טובה אונטולוגית האם במקום שבו זה מתנגש עם חוקי המוסר (או אפילו לצורך העניין אם המחוקק המעניק את התוקף לעובדות המוסריות לא היה מצוי בשום יחס לעולם והבורא היה ישות נפרדת שלא רואה את עצמה מחוייבת לחוקי המוסר) בהגדרה תוקף ציוויו של אלוהים גובר?
המחויבות לציווי עניינה הוא מחויבות להלכה. המוסר אינו ציווי אלוהי אלא ציפייה שלו. הציווי הוא חסר משמעות בלי שאלוהים ציווה עליו, לעומת זאת המוסר מחייב לא מכוח ציווי. נכון שבלי אלוהים אין לו תוקף, אבל מבחינת תכניו יש להם משמעות לא רק מחמת הציווי. כל אחד מבין שלרצוח זה אסור, אבל לא כל אחד מבין שלאכול חזיר זה אסור בלי שהיה ציווי. נכון שאחרי שאני מבין שהמוסר מחייב ואני שואל את עצמי מדוע, אני מגיע למסקנה שיש מי שעומד בבסיס תוקפו של המוסר, מי שברא את הנורמות המוסריות, אלוהים. הזיהוי שלו עם אלוהים הבורא הוא זיהוי אחרי שהגעתי למסקנה שיש אלוהים בורא.
בעולם שבו לא היה בורא, איני יודע מה אם בכלל הייתה התחושה המוסרית שהייתה מקננת בנו ולכן איני יודע לענות. אם הייתה תחושה כזאת כמו היום, זה כנראה היה מוביל אותי למסקנה שיש לה בסיס ביישות מחוקקת, גם אם לא בוראת.
אני לא בטוח שאני מבין את ההבדל בין הלכה למוסר בהקשר זה בעיניך- הרי אתה לא טוען שהמצוות הן בעלות משמעות (גם אם לא תוקף מחייב) רק מפני שהן ציווי אלוהי (שכן לשיטתך הן נצרכות למען ההשתלמות) אלא שללא הציווי לא היינו יודעים אותן אך תיאורטית וודאי שהיה ניתן להטביע את הידע על הצורך הגבוה במצוות הללו דרך חוש כלשהו בדומה לחוש המוסרי. בכל אופן- אותה ישות מחוקקת אך לא בוראת הייתה מחייבת אותך? אם כן מאיזה כוח (שלא קשור לזיקה האונטולוגית)?
אם זה היה מוטבע בי כמו המוסר אז אולי הייתי מחויב בזה כמו המוסר. אבל זה לא מוטבע בי כך. וייתכן שזה לא מקרה שאינו מוטבע בי כי לא שייך להטביע את זה בי כך, שכן במצוות באמת התוכן אינו בלתי תלוי באלוהים (העבודה צורך גבוה, כלומר המצוות נעשות עבורו. משא"כ במוסר שזה עבור בני האדם).
הרב, אם המשפט לרצוח זה אסור מחייב גם בלי ציווי, מה זה שונה מהכשל הנוטרליסטי?
יש לך רק שתי אפשרויות is or ought אין אפשרות שלישית. כאן נראה שאתה מנסה ליצור אחת כזאת.
לא הבנתי את השאלה. המשפט לא מחייב כלום הוא מתאר נורמה.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer