הציווי המוסרי מול הציווי האלוהי – בא ללמד ונמצא למד?
ערב טוב הרב מיכי,
בעניין ההנחה שחייב לקיים "ציווי אלוהי" מתוקף ההגדרה שלו כציווי אלוהי –
בשיעוריך ביוטיוב (ומן הסתם בהתאם ל"המצוי הראשון") אתה מסביר את העניין בעזרת החיוב המוסרי:
אתה שואל, מה תהיה התשובה לאדם שישאל מדוע יש חיוב להתנהגות מוסרית, במנותק מעצם ההגדרה של מהי התנהגות מוסרית.
תשובתך היא, שאדם ששואל כזו שאלה אינו מבין באמת את המושג "מוסר", מפני שהמושג בעצמו, כהגדרה, לא רק אומר שיש מושג של התנהגות מוסרית, אלא גם אומר שכך צריך להתנהג.
משם אתה עובר לציווי האלוהי, שגם הוא, מעצם הגדרתו, מחייב לנהוג בפועל על פי הציווי.
רציתי לשאול אותך:
למעשה, אתה עצמך לכאורה האדם שטוען שעצם העובדה שיש מושג של מוסר, לא מחייב אותך, ואתה תמה מניין מגיעה החובה לנהוג בפועל ע"פ הצו המוסרי. משם אתה מגיע להנחה של "הטיעון החושף" – שכנראה אתה מאמין נגלה או סמוי באלוהים, והוא זה שנותן את התוקף למוסר.
כלומר, אתה עצמך לא מקבל את הטענה שיש תוקף מעשי למושג מוסר בפני עצמו.
אם כן, כיצד אתה מנסה להסביר באמצעות המוסר את החיוב לצו האלוהי?
ברור שיש לו תוקף, בגלל שהוא ציווי אלוהי. לכן הטיעון הזה הוא חושף ולא יוצר. כשאדם מבין מהו מוסר זה מחייב אותו. אבל ההבנה הזאת גם אומרת שיש ביסודו ציווי אלוהי. אם לא היה ציווי אלוהי זה לא היה מוסר אלא רק הגדרה ניטרלית (בלי ההנעה לפעולה).
בקיצור, הטיעון הולך כך: ראובן מחויב למוסר. הוא לא שואל את עצמו מדוע לנהוג כך שכן זו הגדרתו של מוסר, שהוא גם מחייב (ולא רק הגדרה). אבל הוא כן שואל את עצמו מניין יש מוסר ולמה הוא מחייב (כלומר למה הוא מוסר ולא הגדרה). שים לב הוא לא שואל האם הוא מחייב אלא מדוע הוא מחייב (לכן זה טיעוון חושף ולא יוצר). והתשובה היא הצו האלוהי.
אבל אפשר לומר לגבי למה הוא מחייב גם בדרכים אחרות כמו למה אסור לרצוח-זה פוגע בסדר החברתי וביציבותה,להמשך חיים מסודרים ותקינים,אפשר להדגים את זה,אפשר להבדיל בין חברות שמתנהגות באופן פחות מוסרי לאלו שיותר ולהשוות אובייקטיבי,אפשר להראות למה זה מחייב,כלומר מחייב ברמה מספקת עד כדי כל שזה כמעט ולא מתאפשר כי החברה תתפרק,מה גם שיש דברים שטבועים בנו בצורה טבעית,רוב בני אדם התקניים לא צריך לשכנעם לא לרצוח,לא חושבים על לעשות את זה בכלל.
אז למה התשובה הנובעת צריכה להיות בכל זאת צו אלוהי?
זה לא נקרא מחייב אלא לכל היותר כדאי. התוצאה היא עובדה, ואינה יכולה להנביע חיוב (הכשל הנטורליסטי).
לכן אני מקדים בשיחה רביעית בח"ג דיון על הגדרת המוסר ובטור 456 מתבסס על ריאליזם מוסרי.
אוקיי קודם כל אותה עובדה כן יכולה לחייב זה שבן אדם לא פועל על פיה לא אומר שהיא לא מחייבת,למה שצו אלוהים יחייב? יש אנשים שלא מכירים בו או שמכירים וחושבים שהוא מצווה גם דברים לא מוסריים,אבל נשים את זה בצד.
אפשר לשאול ככה-למה שתפעל בצורה מוסרית? או אולי מה אמור לגרום לך לפעול בצורה מוסרית? האם בלי אותו צו היית פועל אחרת? מהו ערך המוסף?
לא נכון. עובדה לא מחייבת כלום. רק עובדה אתית שיש ציווי אלוהי לגביה מחייבת. בלי אותו ציווי אולי הייתי פועל אותו דבר אבל רק כי כך בא לי. מחויבות לא הייתה כאן, ואם הייתי חושב שיש זו הייתה טעות. מעבר לזה, אם לא היה צו אלוהי לא היו עובדות אתיות מחייבות ולכן איני יודע מה הייתי עושה בעולם כזה. זו שאלה היפותטית שאין דרך לענות עליה.
מעניין,כנראה אתה מתכוון למחייב ברמת חוק כמו אסור לעבור באדום למרות שאפשר אבל פשוט לא נכון לעשות זאת כי זה יפריע לסדר בכביש,אבל האם אתה מקשיב לאותו חוק רק בגלל שיש לו מחוקק? לא כי אתה מבין את החשיבות?
אולי מוסר עובד ככה,זה לא איזה חוק טבע שאי אפשר להפר,אבל זה מחייב במובן שאחרת דברים לא יעבדו,אבל כן לא מחייב מכח מישהו,זה לא פרדוקס
למרות שבהחלט צו אלוהי נותן תוקף משמעותי יותר למוסר וברמה האישית נחמדה המחשבה שיש מישהו שצריך לתת לו דין וחשבון,שכל חוסר צדק שהיה או שיהיה ״לא יעבור בשתיקה״
אלוהים לא מתפקד כנותן הגמול (הטוב או הרע) אלא כבעל הסמכות המחייבת. זו פונקציה שונה, והיא המהותית להגדרת מוסר. בלי זה אתה אולי ץנהג מוסרית כי בא לך, אבל אין לך בסיס לבוא בטענה למי שנוהג באופן לא מוסרי. אין לזה תוקף מחייב בלי צו מבעל סמכות.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer