2 מקרא

לא השתבש אלא נכתב בקיצור – 2מ ות = 2 מקרא ואחד תרגום

טוב, אשמח לא ישלחו לי כאן כתבי חידה. במחילה אין זמני לעיין בפענוחם.
מקובל שמדובר בהלכה, אבל אנוכי באמת כלל לא בטוח בדבר.

לענ"ד שמו"ת היא חלק מהתקנה של קריאת התורה בציבור.("לעולם ישלים אדם פרשיותיו עם הציבור ") זהו לימוד תורה של ציבור.וכל התקנה היא חיוב שהוא חלק ממצוות לימוד תורה כמובן.

הראשונים,ברובם נקטו לשון חיוב.
כגון הרמב"ם: "אע"פ שאדם שומע כל התורה כולה בכל שבת בצבור, חייב לקרות לעצמו בכל שבוע ושבוע סדר של אותה שבת שנים מקרא ואחד תרגום".
שיטת יחיד של הראב"ן היא שדין שמו"ת הוא במי שאין לו מניין לקרוא בשבת.

אכן, כתבתי שמקובל לחשוב שזו הלכה.

הרב,
מה גורם לרב להיות חסר ביטחון בעניין שמו"ת?
האם גם קריאת התורה בציבור איננה הלכה (עדיף ללמוד בזמן הזה גמרא)?

חשבתי על זה ועלו לי כמה מחשבות:
לכאורה, שניים מקרא ואחד תרגום זו סך הכל הרחבה של קריאת התורה בציבור. בית כנסת קרוי מקדש מעט כיון שהוא ממלא שני גדרים (פונקציות) של מקדש: בית תפילה של הציבור ובית עדות להתגלות של ריבונו של עולם (לוחות העדות, ספר תורה). לקריאה תורה יש גדר של עדות להתגלות בשביל הציבור. לכן אי אפשר להסתפק בתורה שבעל פה (גמרא או הלכה) אלא חייבים לקרוא במקור עצמו. הרב נתן שני גדרים ללימוד תורה: שירה ולימוד. אך אולי ניתן לתת גדר שלישי – עדות. התורה מעידה לנו על נותנה ולכן הופכת את בית הכנסת למקום תפילה. שניים מקרא ואחד תרגום זה סוג של ווידוא מטרה מצד חכמים שאנחנו באמת נעבור על הכתוב ונבין אותו ולכן זו לא סתם מידה טובה אלא הלכה.

קודם כל- דע לך י.ד, שהרב בכלל חושב שאין צורך ללמוד היום תורה. הוידוא מטרה הזה יכל להיות להלכה כקריאה בתורה בלי התרגום. למה צריך תרגום? בימינו זה ממש מיותר. עדיף להשקיע את הזמן הזה בהתעמקות בשפה העברית.

מושה,
מחילה כמה שאתה אוהב את הרב שאינך יכול מלהפסיק לעקוב אחריו. בסוף עוד תהיה כמו רב כהנא ורב בברכות סב עמ' א.

י.ד., סגנון הניסוח בגמרא, שלא נקטה לשון חיוב, אלא "לעולם ישלים אדם פרשיותיו", פותח פתח לתהייה אם אכן מדובר בחיוב, שכן הלשון "לעולם" מופיעה במקרים רבים כפתיחה לעצה טובה: "לעולם אל תהי ברכת הדיוט קלה בעיניך", "לעולם ידור אדם במקום רבו", "לעולם ישתדל אדם לקראת פני המלכים", "לעולם יהא אדם ערום ביראה", "לעולם יעשו כל אדם עצמן כתלמידי חכמים", "לעולם אל יפטר אדם מחבירו לא מתוך שיחה…אלא מתוך דבר הלכה" ועוד ועוד.
וכך גם היה מקום לומר כאן אלמלא מסורת הראשונים הרואה בכך חיוב לכל דבר.

ד.ג.
ככה חשבתי אבל רציתי שהרב יאשש את הסברה. רציתי גם לראות מה הוא אומר על צד העדות שיש בקריאה בתורה.

במקרים שיש בגמרא "לעולם" לפעמים נראה שהאמוראים באמת מבינים את זה כחיוב (אם לא מצווה ממש, אז לפחות דבר שברור שצריך לעשות וכולם עושים). לפעמים גם מקשים מזה על מעשים שקרו. הדוגמא הכי בוטה היא על כבוד מלכים: זה נראה כמו המלצה ("בזמן המשיח נראה את ההבדל בינו לבינם". נו, טוב..) אבל מתברר שזה דוחה איסורי דרבנן.

אכן לשון הגמרא נראית כמו המלצה או עניין ולא הלכה פסוקה.
לגבי העדות, זה אפשרי כמובן אף שמקטבל לראות את קריאה"ת כשחזור של מתן תורה בקטן. כך או כך זה לא טיעון רלוונטי בשאלה האם זו הלכה או המלצה.

ראיתי עכשיו שהרב נשאל באתר בעניין חובת שניים מקרא ואחד תרגום-
הרב כתב שזה נראה כהמלצה.

הריני לחזק את דברי הרב מהמקורות הבאים-
כתב שיבולי הלקט (עניין שבת, סימן ע"ה) "וראוי לכל אדם להסדיר פרשיותיו כו'".
ובשו"ת הראב"ן (סי' פח) כתב שדברי חז"ל אמורים "דביחיד הדר בכרך מיירי שאין לו עשרה לקרות בתורה".
ולשון הטור היא "וצריך ליזהר להשלים הפרשה", ולא נקט לשון חובה.

חן חן. הראב"ן הוזכר באתר. כל אלו עוקבים אחר לשון הגמרא שכבר ממנה עולה שאין כאן חובה גמורה. אבל בפוסקים נראה שהניחו בפשיטות שהיא חובה, וצ"ע.

אגב, קראתי באתר של הרב מספר דברים בעניין התפילה ואריכותה, ומאוד מאוד מזדהה.

באתר שלי (מצ"ב קישור לאתר: http://www.dnoam.022.co.il/BRPortal/br/P100.jsp) בקטגוריית תפילה – "סידורן של יחידים" – מצורף סידור שערכתי, מקוצץ לפי נוסח הגאונים – מקוצץ שם הקורבנות, שירת הים, הוידוי, תחנון, והתפילה מסתיימת ב"אין כאלוקינו".

סתם כך אני עצמי מתפלל לפי הנוסח הזה, בדרך כלל.

אכן קראתי לסידור "סידורן של יחידים" כדי לא לעורר מהומה, אך לפי דברי הרמב"ם בשו"ת שלו שמדבר על כך שאריכות התפילה מקשה על הזקנים והחולים, היה ראוי לקרוא לסידור הזה "סידורן של רבים", ואת הסידור הקיים היום בבתי הכנסת להפוך לסידורם של יחידים.

נפלא מאד. אשריך שטרחת וסידרת את הדברים בטוטו"ד לתועלת הציבור. ברוך אומר ועושה.
עברתי מהר בין בתריו ולא דקדקתי. אבל מקופיא נראה שהייתי מוריד עוד מזמורים מפסוקי דזמרה.

תודה.

א. אכן, היה עליי לקצר את פסוד"ז ולהעמידם לפי דעת רש"י (שבת קיח ב ד"ה פסוקי דזמרא) שכתב שמדובר בשני מזמורים (קמ"ח ו- ק"נ). כנראה שלא קיצרתי בפועל כי הכפפתי עצמי לנוסח הגאונים.
ב. כתבתי בטעות שסיימתי את תפילת שחרית בסידור ב"אין כאלקינו", ולא היא – סיימתי ב"ובא לציון" (ואף נוסחו קוצר).
ג. ברכת הלבנה הועמדה כמעט על המינימום, וכן קריאת שמע שעל המיטה וכן ברכת המזון.
ד. חידשנו בכך שהבאנו למעשה תפילת 18 מקוצרת, וכן את תפילת הביננו.

ד,
ברכת יוצר המאורות בסידורך ארוכה יותר מהנוסח שבסידור רס"ג.

בפשטות קורבנות הם חובה משום ונשלמה פרים שפתינו. (וכן דעת הרב כאן
https://mikyab.net/שות/חלקים-בתפילה-שאינם-חובה/

תסלחו לי אבל על סמך מה אתם מסדרים ועורכים סידורים?

יצחק- ונשלמה פרים שפתינו זה בכלל לא מדבר על קרבנות חובה, להפך- זה מדבר על קרבנות נדבה ותודה שנדרנו להקריב בעת מסויימת. וההוכחה היא שאמר ונשלמה כי כשאדם נודר הוא חייב לשלם כמאמר הנחכם- טוב שלא תידור – משתדור ולא תשלם. בדוק ותווכח!