דבר תורה לפרשת בלק

בוקר טוב
כשדיברתי בבית הכנסת בליל שבת האחרון השתמשתי ברעיון ששמעתי מהרב על ההסבר ב"עין רעה" (תכונה של בלעם ע"פ מסכת אבות פרק ה משנה יט) על פי הקטע
בהקדמה לשערי יושר של "לכי תשמש לי" (ובעזרת הדגמות מפרשת שלח תחילה וסוף לראייה טובה ולא טובה). סיימתי את דבריי עם התוספת הקטנה הבאה:
…זאת אומרת ראייה פשטנית שטחית ללא התבוננות היא "עין רעה" וראייה שמשלבת גם עיון שכלי היא עין טובה.
 
לפי זה נוכל להבין עוד דבר בפרשתנו. אנחנו רגילים שבפרשיות התורה יש חלוקה פנימית לפרשות פתוחות וסתומות. רש"י בתחילת ספר ויקרא מסביר שההפסקות בין פרשיות שאנחנו קוראים להם פרשות פתוחות וסתומות נועדו לתת למשה אפשרות להתבונן במה שהקב"ה לימד אותו.
אחד הדברים החריגים בפרשתנו הוא שאין אף הפסקה כזו. הפרשה כולה חטיבה אחת. מה שרומז אולי לחוסר התבוננות של בלעם. וכמו שהסברנו קודם עין רעה או ראייה לא טובה היא הסתכלות בלי התבוננות.
אנחנו כבני בניו של אברהם אבינו צריכים להשתדל להיות גם מתלמידיו. לאמץ את העין הטובה, שהיא התבוננות המלווה ראייה. חוש הראייה הוא החוש שאנחנו הכי סומכים עליו כי לכאורה הוא תופס במיידי תמונה מקיפה של המציאות שלפנינו. חשוב שנזכור שהדברים הם לא תמיד כפי שהם נראים על פני השטח ופעמים רבות נדרשת התבוננות מעמיקה יותר להגיע לאמת.
 
אגב גם אהבתי את הרעיון של הרב שראייה מרחוק (פיזית ורגשית) מאפשרת גם לבעל העין הרעה לראות דברים טובים. מכל מקום מתוך רצון לקצר ולהתמקד בנקודה אחת לא שיתפתי אותם ברעיון זה.
שבוע טוב