החיוב לתלמוד

תודה על התגובה המהירה!

״המחוייבות לתלמוד היא מפני שהציבור קיבל אותו על עצמו כטקסט המחייב״- ומדוע קבלת הציבור מחייבת?

מסכים על הדברים. בכל מקרה, לא ממש ברור לי כיצד זה עונה על השאלה. הרי לכאורה האמוראים פסקו דברים. גם שלא כתוב ״ההלכה היא כך וכך״ בכל מקרה הגמרא אומרת משהו והדיון נסוב על מה היא התכוונה. האמוראים ידעו מה כוונתם ולא ברור לי כיצד זה לא הועבר הלאה. לא ברור לי כיצד יש מספר הבנות שונות בסוגיה וכו׳.

אין ספק שלגבי הלכות שלא התייחסו אליהם, או מחודשות הפתרון מובן. השאלה שלי היא לגבי ההלכות העתיקות והידועות.

אם קבלת הציבור לא מחייבת אז גם התורה עצמה לא מחייבת (כי חיובה הוא מחמת קבלת הציבור במעמד הר סיני). בה במידה אפשר לשאול למה חוק המדינה מחייב (רק בגלל קבלת הציבור). אני כחלק מהציבור מחוייב למה שהציבור (ואני בתוכו) הסכמנו עליו.

הדיבורים על הגמרא הם באוויר. הבא דוגמה ונדון לגביה.

אבל לכאורה אברהם לא היה צריך לקבל את הציווי לשחוט את בנו כדי להתחייב לשחוט את בנו.
היתה אפשרות שעם ישראל לא יקבל את התורה?

החיוב הוא מחמת קבלת הציבור. אבל זה שהציווי נכון זה מפני שהקב"ה ציווה (ולכן הקב"ה קיבל זאת על עצמו). זה לגבי ציווי אלוקי ישיר. לגבי פרשנויות וחקיקה של חכמים החיוב הוא מפני הקבלה בלבד (כי אין הכרח להניח שזה תמיד נכון).
היתה אפשרות שהעם לא יקבל את התורה ואז הוא לא היה חייב, אבל הוא היה טועה בזה (ואולי גם נענש על כך שאינו עושה את הדבר הנכון. כמ ושהגויים נענשו על כך שלא קיבלו את התורה בזה שהקב"ה התרחק מהם).

אני לא מבין. לא ברור לי מדוע קבלת הציבור מחייבת אותי. אתה מדבר כאן כאילו יש איזשהו חיוב מטאפיזי שחל ברגע שהעם מחליט על משהו. חוק למשל, מחייב אותי משפטית. איזה סוג של חיוב נובע מהסכמת העם?

לגבי הגמרא: נגיד למשל סוגיית בשר וחלב. נאמר שם שלא אכל בין ארוחה לארוחה וחולקים האם מדובר בזמן (ואז יש 6 שעות, שעה ועוד ועוד) או כמו תוספות (אם אני זוכר נכון) שפשוט צריך להפריד ארוחות, גם אם הן סמוכות זו לזו מבחינת זמן.

ממש לא הבנתי את טענתך. מדוע זה שהחוק מחייב אותך משפטית כל כך ברור לך? מה הבדל בין מחוייבות לחוק למחוייבות להלכה? בשני המקרים, כשאתה חבר בציבור כלשהו והציבור מחליט זה מחייב אותך.

לגבי המתנה בין בשר לחלב, מדובר בדין דרבנן ויש מחלוקת על פרשנותו. ראה למשל כאן את התיאור:
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%94%D7%9E%D7%AA%D7%A0%D7%94_%D7%91%D7%99%D7%9F_%D7%91%D7%A9%D7%A8_%D7%9C%D7%97%D7%9C%D7%91
ייתכן שהמחלוקת היא קדומה וייתכן שהיא התגלעה מאוחר יותר. כך לדוגמה המחלוקת בין רש"י לר"ת לגבי התפילין, מתברר שמצאו בחפירות תפילין של ר"ת מתקופת התלמוד (דומני במצדה).
בכל אופן ההמתנה בין בשר לחלב היא אכן דוגמה טובה לשאלתך, שכן מדובר בהתנהגות יומיומית ואם היה מנהג ברור ואחיד סביר שהוא היה עובר הלאה. לכן סביר שכאן היו מנהגים שונים כבר מקדמת דנא (וזה אולי פשר המחלוקת בין שתי הסוגיות המתוארות בויקיפדיה), כמו במקרה של התפילין. אפשרות אחרת היא שתקופה כלשהי במקום כלשהו לא היו להם בשר או חלב ולכן השאלה לא עלתה וכך הדבר השתכח ונוצר מנהג אחר ומחלוקת.
כך או אחרת הדבר לא ברור בלי קשר לאיך אתה תופס את השתלשלות ההלכה. הרי ברור שבעלי התוס' לא המציאו את דין ההמתנה כי הוא מופיע בגמרא. לכן השאלה מה עבר מהגמרא הלאה עולה סתם כשאלה היסטורית. הצעתי למעלה תשובה אפשרית לזה. לכן לדיון הזה אין שום משמעות עקרונית (במובן של המחוייבות ההלכתית). זו לכל היותר שאלה היסטורית מעניינת ותו לא.

החוק מחייב אותי משפטית, לא יותר. אין כאן משהו מטאפיזי או דתי. לא ידונו אותי בעולם הבא על עבירה על החוק. אז מדוע הסכמת העם לגבי התלמוד או המנהגים תקפה? אני מבין לגבי עצם ההלכה- הקב״ה ציווה אותנו. אבל דבר זה לא מחייב אותנו לשמוע להסכמות העם המדברות על דברים שמעבר לכך.

בעיניי מחלוקות על הבנת הגמרא הן עניין רחב יותר מסתם שאלות הסטוריות. יש להן משמעות לגבי לימוד התורה שלנו. למשל: האם יש משמעות ללימוד הגמרא והוצאת הדין ממנה?
העלת בעצם שתי אפשרויות לתשובה:
1. מראש היו כמה מנהגים.
2. נתק במסורת בעקבות המציאות.
לגבי 1: הרי שהגמרא אומרת משהו היא מתכוונת לדבר ספציפי. יש הבנה אחת שנכונה בסוגייה. מילא כבר בגמרא היו מופיעות מגוון הדעות…
לגבי 2 גם לא מובן לי, שהרי לא הגיוני שבכל הנושאים כמעט נותר נתק מתישהו במהלך ההסטוריה…

תודה על התשובות ועל הסבלנות.

בס"ד עש"ק כן ירבה וכן יפרוץ תשע"ז

מדברי הרמב"ם בהקדמתו למשנה תורה נראה שסמכותו הייחודית של התלמוד אינה רק מפני 'שהסכימו עליהם כל ישראל', אלא גם מפני מעלת חכמי התלמוד משתי בחינות:

(א) 'ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא – הם כל חכמי ישראל או רובן'.

(ב) 'והן ששמעו הקבלה בעיקרי התורה כולה איש מפי איש עד משה רבנו'

וכפי שהרמב"ם מתאר בפירוט לפני כן: :
נמצא רבינא ורב אשי וחבריהם סוף גדולי חכמי ישראל המעתיקים תורה שבעל פה… ואחר בית דינו של רב אשי, שח[ו]בר התלמוד בימי בנו וגמרו, נתפזרו ישראל בכל הארצות פיזור יתר, והגיעו לקצוות ולאיים הרחוקים, ורבתה קטטה בעולם ונשתבשו הדרכים בגייסות, ונתמעט תלמוד תורה, ולא נתכנסו ישראל ללמוד בישיבותיהם אלפים ורבבות כמו שהיו מקודם, אלא מתקבצים יחידים השרידים אשר ה' קורא בכל עיר ועיר ובכל מדינה ומדינה ועוסקים בתורה ומבינים בחיבורי החכמים כולם ויודעים מהם דרך המשפט היאך היא'

ובקיצור:
כדברי חז"ל: 'כיוון שגלו ישראל – אין לך ביטול תורה גדול מזה', הפיזור של עם ישראל גרם לירידה איכותית בידיעת התורה ובהבנתה, הן בהשתכחות מסורות ודרכי לימוד מקובלות, והן בחסרון ההפרייה ההדדית של אלפים ורבבות הנאספים יחד לעסוק בתורה. ובעזר ה' הכינוס מחדש של כל שבטי ישראל, המלווה בכינוס אוצרות הרוח שיצרו חכמי ישראל 'השרידים אשר ה' קורא' לדורותיהם – נותנים בידינו את הכלים לברר להעמיק ולחדש חידושים אמיתיים המיוסדים על היסודות האיתנים שהנחילו לנו קדמונינו.

בברכה, ש.צ. לוינגר

שצ"ל,
יש להבחין בין טעם הדין לתוקפו. ייתכן שמה שהסכימו ישראל על סמכות התלמוד וקיבלוהו עליהם הוא מפני מעלת חכמי התלמוד ומפני ריכוזם. אבל מדוע התלמוד מחייב? בגלל ההסכמה והקבלה. כך ביחס לחוק, שלגביו אי אפשר לומר שתוקפו הוא מחמת מעלת חברי הכנסת, ובכל זאת הוא מחייב בגלל שקיבלנו על עצמנו את המוסדות הדמוקרטיים. וכך לאידך גיסא לגבי מעבר באור אדום. החובה שלנו לא לעבור באור אדום לא קשורה לכך שמסוכן לעבור באור אדום. החובה היא מפני החיקוק. לולא היתה חקיקה מחייבת לא היה חיוב לעצור באור אדום על אף שזה היה מסוכן באותה מידה.
נמצאת למד שמה שמחייב הוא הקבלה ולא החכמה (גם אם יש מישהו חכם וגדול בתורה זה כשלעצמו לא מחייב אותי לשמוע בקולו). החכמה היא לכל היותר הסיבה למה קיבלנו אותם, אבל גם אם אין חכמה ויש קבלה זה מחייב, וכנ"ל.

בס"ד כ"ו בטבת ע"ז

לגבי חכמי התלמוד הזכיר הרמב"ם שהם קיבלו המסורת איש מפי איש עד משה רבנו ושהם היו רוב חכמי ישראל. הואיל ואין בסמכותנו לחלוק על מה שנמסר למשה מסיני, וגם במה שהכריעו חכמים בסברתם או במידות שהתורה נדרשת בהן, הרי דבריהם נידונו ונתבקרו בכינוסים של אלפים ורבבות, – יש להכרעתם סמכות לגבינו מכח 'אחרי רבים להטות'..

אף ההסכמה של הדורות הבאים אינה רק עניין טכני, הרי ה'מסכימים' הם גאוני עולם ש'שכלם היה מבעית בחכמת התלמוד', ואם הם כפפו ראשם מפני חכמי התלמוד, ואנן מה נעני אבתרייהו?

בברכה, ש.צ. לוינגר

שצ"ל שלום.
ככל הזכור לי, "שכלו היה מבעית בחכמת התלמוד" הוא ביטוי של הרמב"ם על הר"י מיגאש. אתה מרחיב אותו מאד.
אכן אין בסמכותנו לחלוק על מה שנמסר למשה בסיני, אבל יש באפשרותנו לחלוק בשאלה מה נמסר שם.
ובאשר להסכמת הדורות הבאים, ראה תגובתי הקודמת (ביחס להבדל בין הגדר לטעם). חכמה אינה מקנה סמכות.

ששכלם של הראשונים ווגדולי האחרונים מבעית בחכמת התלמוד רואה כל מי שמעיין והוגה בדבריהם.

בברכה, ש.צ. לוינגר