שימוש נכון בשלוש עשרה מידות
שבוע טוב,
כאשר אדם משתמש בשלוש עשרה מידות, או בכלל במחשבה לא פוזיטיביסטית ללימוד תורה ולפסיקת הלכה, הוא יכול להוציא מהתורה הרבה חידושים. כאשר יהיה מדובר בסנהדרין או אפילו בפוסק מקובל אזי דבריו יתקבלו, אם הדבר יצא תחת ידו של תלמיד תיכון, סביר להניח שלא…
האם ישנו איזה פרמטר בו נוכל לקבוע האם הדברים שנלמדו הם נכונים או בעלי תוקף?
אולי נקבל זאת רק ממי שמילא כרסו ש"ס ופוסקים – יש לו "שכל של תורה"? (איך יודעים מי עונה לקריטריון?)
אולי נקבל זאת על פי קבלת הציבור את פסיקותיו של אותו חדשן? (ואיך נבחן את חידושו הראשון?)
שלום רב.
אתה מחפש קריטריונים לגופו של אדם, וכאן אני לא מסכים איתך. מבחינתי דברים נבחנים לגופו של עניין ולא לגופו של אדם. אם הם נכונים בעיניי אקבל אותם ואם לא אז לא.
שאלת הסמכות היא שאלה שונה. סמכות כמו זו של סנהדרין, מעניקה תוקף להכרעות מעצם העובדה שהן התקבלו במוסד מסוים, לפעמים גם במקרים שהם לא נכונות (אמנם זו סוגיא סבוכה של הטועה במצווה לשמוע לדברי חכמים בתחילת מסכת הוריות). אבל כיום זו שאלה היפותטית כי אין סמכות לאף אחד, אדם או מוסד.
תקן אותי אם אני טועה, אבל נדמה לי שגם אתה בוחן את הדברים בסופו של דבר לגופו של אדם, אתה פשוט אומר שהאדם הזה הוא אני.
אבל למה שאני אסמוך על עצמי בשימוש בכלים האלו? די ברור לי שאם אני אתחיל לעשות גזרות שוות או להחליט למה דומה מלאכת בונה, אני אוכל להוציא הרבה שטויות.
לכן אני מציע שאולי ניתן לבחון את הדברים על פי קבלת הציבור, אולי אם הציבור מקבל את זה, זה סימן שהפוסק משתמש נכונה בכלים. בבחינת "אם אינם נביאים הם, בני נביאים הם".
אשמח כמובן לשמוע עוד רעיונות לכלים אפשריים.
אם אין לך אמון בעצמך אז עליך להחליט במי יש לך אמון וללכת אחריו. מה יעזור לך אם אומר לך במי לי יש אמון. בסופו של דבר האדם עצמו צריך להחליט, לפחות להחליט מי יחליט עבורו. כשלעצמי אני מחליט עבור עצמי.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer