איסור מוסיף ביוכ שחל בשבת

לא הבנתי דבריך.
לשון הגמ' היא קושיית רבא, ולדעתו הקדושה חלה רק בכניסת השבת. לטענתי ההנחה הזו שלו (שהוא לא מסביר כי היא פשוטה בשבילו) נובעת מזה שהוא תופס את הזמן כממד סובייקטיבי, וממילא אי אפשר להחיל קדושה כעת על זמן עתידי. אם הזמן הוא אובייקט, לכאו' אפשר להחיל עליו קדושה.
לדעת אביי אפשר להחיל קדושה על זמן עתידי, וממילא ברור שהוא תופס אותו כדבר אובייקטיבי.
לעניין עצם החלת הקדושה, אכן זה יכול לחול על החפצא, או באופן פשוט יותר על הגברא.

כאמור, איני רואה שום הכרח לזה. רבא סבור שהקדושה חלה על השבת עצמה, אבל היא יכולה לחול עליה רק מעת שהיא בעולם. ואביי סבור שהקדושה חלה על השבת כבר מעת הבריאה. שניהם מסכימים שזו קדושה בחפצא (=חפצא של היום), השאלה ממתי יכולה לחול קדושה על החפצא הזה.
אגב, יש מדרשים שמהם משמע שכל השבתות בעולם הם יחידה אחת (מי ששמר שבת אחת מעלה עליו הכתוב ששמר את כל השבתות כולן), ואולי זו שיטת אביי שסובר שהקדושה חלה על השבת הזאת מששת ימי בראשית. ורבא סבור שכל שבת עומדת לעצמה.