גדר תורה לאור דברי הרן

וואו. זה ממש מהפכה (אם כי, מתבקשת). חלקים שלמים מהתלמוד הישבתי אינם מצווה. הגינוי אבל מאוד מוזר

גינוי?

*הגיוני.

כתב החידה הזה גדול עליי.

זו רק הייתה הערה שלמרות שדבריך הגיונים הם מאוד מחודשים למה שהורגלתי. קשה לי שיש חלקים שלמים בלימוד הישיבתי המסורתי (לא מחשבת ישראל) שבעצם אינם 'תורה'. אבל כנראה שאתה צודק

האם הדיון מה נחשה 'מוסרי' לפי הגדרות רמד"א נחשב 'תורה'?

בברכת התורה, מ' קשן

לכאורה אפשר לומר ליתר ביטחון את פסוקי 'יברכך' וברייתא ד'אלו דברים שאדם אוכל פירותיהן בעוה"ז…' – אך יש לדון למד"א שה' נהפסיק להתערב – אולי אין אלה נחשבים ל'תורה' ? 🙂

וכמה שאלות נוספות:

א. האם מי שלא בדק כראוי את אפשרויות הכפירה, שכבר התבאר בכמה מקומות באתרא הדין שאינו באמת מאמין שהרי כל אמונתו היא בבחינת 'תינוק שנשבה' – האם הוא רשאי לברך ברכות התורה? הרי נתבאר שמי שאינו מאמין אין ערך למצוותיו. ואם כן איך יאמר מי שלא בדק כראוי את אפשרות הכפירה 'אשר קדשנו במצוותיו', הרי אין ערך למצוותיו?

ב. הרי רבים ממחברי הספרות התורנית, תנאים ואמוראים ראשונים ואחרונים, קיבלו את האמונה בתמימות כפי המסורת ולא בחנו כראוי את אפשרויות הכפירה. אחרי שלמדנו שמי שלא בחן את אפשרות הכפירה אינו נחשב ל'מאמין'. האם תורתו של 'אינו מאמין' כזה נחשבת ל'תורה', והאם אין כאן חשש של 'לימוד ממי שאינו מאמין'?

ג. האם ניתן לבקש 'והערב נא את דברי תורתך בפינו', שכן מתרי טעמי זו בקשה שאינה ראויה: 1. הרי הקב"ה אינו מתערב? 2. הרי עשיית המצוות צריכה להיות ללא פניות והטיות ואיך אנחנו מבקשים שה' יכשיל אותנו בלימוד עם פניות הנוטל את כל ערכה הדתי והמוסרי של המצווה ללמוד תורה?

ועל כל זה יורנו המורה לצדקה ושכמ"ה!

בברכה, עמנואל ירמיה קאנטינגר

לא כתבתי שמי שלא בדק אינו מאמין. מה שכתבתי הוא שאם יש מישהו שנרתע מבדיקה מחשש שיהפוך לכופר אין לחשש זה יסוד כי אם הוא יהפוך לכופר יתברר למפרע שמאז ומעולם היה כזה, ומה מועיל שנמנע מלבדוק?! אבל אם אדם מאמין בתמימות הוא מאמין גמור והכל בסדר. והדברים כתובים להדיא בכמה דוכתי בכתביי (כולל בטרילוגיע)..

מי שהושפע לרעה מטיעונים של כפירה ל'איגלאי מילתא למפרע' שמעולם לא היה מאמין. מה פתאום? אדם עלול ליפול ברשתם של טיעוני הכפירה משום שחסר לו הידע והכלים המתודולוגיים להתמודד עם אותם טיעונים.

ה'תרופה' המונעת היא לימוד מעמיק של האמונה מספריהם של חכמי ישראל. ברוב המקרים השאלות כבר עלו נידונו ונענו. גם אם מדובר לכאורה בטיעונים חדשים – הרי מי שאמון על לימוד מחשבת היהדות ממקורותיה – מודע לעומק ולמורכבות שבדברים, וכשם שלומד גמרא יודע ש'מקושיא לא מתים' ואחרי היגיעה מגיעים לתשובה – כל הלומד אמונה בעיון – לא ייבהל מכל 'קושיא' ויתייגע להבין את עומקם של הדברים, ו'יגעת ומתאת – תאמין'.

בברכה, ש"צ