רוב דרבנן (מתוקן)
(עקב ביקורתו הנוקבת של סבא קשקשני שמתי ליבי למקלדתי הסוררת, תודה סבא).
בסוגיא בכתובות דף ט. מבואר שלאונס יש קול. וכתבו שם התוס’ דהוי רוב מדרבנן, ולכך אינו מהני לס”ס. (שלא נאמר דילמא אונסא היא הואיל ואם היה באונס היה קול).
שאלתי היא:
מה שייך רוב מדרבנן?! או שזה נכון שרוב נכנסות יש להן קול או שזה לא נכון. הרי מדברים כאן על עובדות האם הנאנסות מספרות או לא, ודבר זה צריך להיבחן על בסיס סטטיסטיקה!
תוס' מביא דוגמה מתינוק בצד העיסה, בקידוישין פ ע"א. ולכאורה שם לא מצינו מאומה בעניין זה. נראה שכוונתו לסוף הסוגיא שם:
תניא כותיה דרבי יוחנן שני דברים אין בהם דעת לישאל ועשאום חכמים כמה שיש בהם דעת לישאל תינוק ועוד אחרת תינוק הא דאמרן …
רואים שהתינוק בגל לשיאן בו דעת לישאל היינו צריכים לטהרו בספק, ובכל זאת חכמים החמירו לטמא את העיסה ולא להעמיד את העיסה ואת התינוק בחזקתם. רואים שיש מצבים שבהם מדין תורה אין כאן רוב וחכמים החמירו לעשותו כרוב. וכעין זה בדמאי שרוב עמי הארץ מעשרין ובכל זאת חכמים נתנו לו גדר ספק.
תוס' סובר שגם אצלנו זהו המצב. מעיקר הדין אין כאן רוב ברצון אבל חכמים החמירו בו לראותו כרוב. אבל לעניין ספק ספיקא אין להחמיר בזה.
צריך לזכור שרוב ברצון אינו רוב אמפירי פשוט אלא הערכה של חכמים לטבע הנשים. אין כאן מספר ברור, ולכן ההערכה אם יש או אין רוב היא של חכמים. לכן אין קושי בזה שיש מצבים שהחמירו עליהם כאילו יש רוב אבל לא החמירו בס"ס…
הערכה של חכמים לטבע הנשים היא הערכה פסיכולוגית ועד כמה שהם הבינו בנפש האישה שטבעה אונסה לספר כמעט כל דבר כולל מעשה אונס שעברה הרי שיש ליחס לכך חשיבות של רובא דליתא קמן לא?
ומדוע הערכה של חכמים אינה מחייבת את המציאות המסופקת שלפנינו?
מי אמר שזה לא מחייב? הערכתם היא שאין רוב ברור ולכן החמירו מדרבנן להתייחס לזה כרוב.
האם זה נוגע לזמננו? תלוי במציאות בזמננו. אם גם אצלנו יש ספק אני מניח שהגזירה נותרת על כנה. אם יש מציאות ברורה אני מניח שאין בה טעם יותר.
עיי' בתוס' שם שדנו מחמת הרוב דרבנן דלא נימא ס"ס הואיל והרוב הוא "רק" מדרבנן.
תם, החלטת (להמשיך) לשגע אותי? מזה התחלנו, וכבר עניתי על כך.
ממש לא רציתי לשגע ובוודאי לא להמשיך דבר שלא התחלתי.
כוונתי הייתה שמשמע מהתוס' שהרוב הוא לקולא ולא לחומרא ומדברי הרב משמע שהרוב הוא לחומרא כמו ברובא דליתא קמן.
אלו דבריך.
"מי אמר שזה לא מחייב? הערכתם היא שאין רוב ברור ולכן החמירו מדרבנן להתייחס לזה כרוב"
הרוב הוא לחומרא. אם זה היה ברצון זו חומרא. אבל לעניין ס"ס לא מתייחסים לזה כרוב ולכן ניתן להקל.
אתה שאלת מדוע הרוב לא מחייב. ואני הסברתי שזה כן מחייב וכך גם כתבתי קודם. לכן השאלה נראית לי לא לעניין.
השאר תגובה
Please login or Register to submit your answer