לשקר כדי שיתקבלו הדברים

דל מהכא את הספרים, מדובר שר' יוסף פשוט לא ידע מהי ההלכה ורבה אמר לו הלכה בשם ר' יוסי ללא נימוק, והסיבה שאמר לו את ההלכה בשמו של ר' יוסי היא, שבכללי הפסקים קובעים הלכה כר' יוסי.
נמצא שמפשיטות הגמרא משמע שמותר לשקר שקר כשאתה יודע ומשוכנע שכך ההלכה, ולא מהטעם שהשני ישקול את הרעיון העומד מאחורי דבריך

לפי הרב מיכי כנראה צ"ל ש"משום דנימוקו עימו" אינו הסבר שבגלל זה נקבעה הלכה כמותו, אלא הסבר מדוע תליית הדברים בר' יוסי מועילה לעורר השומע לעיין שוב בדברים, שהרי נימוקו עימו. ודו"ק.

זה שנימוקו עימו הוא סיבה לפסיקת ההלכה כמותו, וכמו שנאמר שההלכה כפוסק פלוני מפני שמנמק את תשובותיו הדק הייטב, אבל סוף סוף בנדו"ד לא הזכיר רבה את נימוקו של ר' יוסי, שהרי זה לא נימק מעולם דבר שהוא עצמו לא אמר..

אם זה בשם ר' יוסי אז רב יוסף יניח שהיה נימוקו עימו ולכן יש סיבה עוד יותר טובה לעיין שוב בדברים

מתי יספיק לעיין, שבת נכנסה מיד, מדובר שהעריב עליהם היום, והנפק"מ הייתה מיידית לגבי תחומין!

אן טעם לחזור שוב ושוב. הסברתי היטב, ואתה חוזר שוב על כך שבגמרא לא משמע כך. ואני אומר שזה כן פירוש אפשרי בגמרא. מה טעם לחזור על כך שוב?
הלכה כפוסק פלוני מפני שנימוקו עמו, זה רק כאשר לך עצמך אין עמדה משלך ואתה צריך להיתלות באילן גדול. כשיש לך עמדה משלך אינך צריך להיתלות באף אחד.
לכן יש כאן אחת משתיים: או שהוא רצה לגרום לו לחשוב שוב (ולא צריך ספרים וגם לא המון זמן בשביל לחשוב), או שלא הייתה לו עמדה משלו ורצה לתת לו אילן להיתלות עליו.

אסור לשקר כדי שיתקבלו הדברים.
אבל לפעמים מותר לעשות משהו גם אם זה אסור.