האם לימוד תורה הוא צורך חיוני?

דבר מפורסם הוא שהרב אריה בינה, ראש ישיבת נתיב מאיר, למד את מסכת יבמות 56 פעם במשך ארבע שנים שהיה בשבי הגרמני במלחמת העולם השניה (הוא התגייס במסגרת הבריגדה ונפל בשבי ביון כחייל בריטי ב1941).

בס"ד כ"ח איתנים תשפ"א…'

'חכמות בחוץ תרנה' – לימוד תורה מקומו בבתי ימדרשות, בבתי ספר בתלמודי תורה ובישיבות. שם יש אוירה של לימוד, מורים המדריכים בלימוד ומשיבים על שאלות התלמידים ולבטיהם

בבית יבלו חלק ניכר את זמנם ויסתובבו ברחובות או יתמכרו למסכים, או סתם יריבו עם אחיהם כל היום,
ועל אחת כמה וכמה כשההורים הולכים לעבודה. במצב כזה, שמסתובבים באפס מעשה וללא השגחה – נדברים בכל מרעין בישין, פיזיים ונפשיים. אם הגל הראשון התפרץ בהוללות של מסיבות פורים – הרי 'הגל השני' התפרץ אחרי 'החופש הגדול' ו'בין הזמןים'

במסגרות חינוכיות מסודרות אפשר להתמודד בהצלחה ולשמור על הבריאות, ע"י לימוד בקבוצות קטנות, הקפדה על איוורור וושמירת הרווחים ע"י הקטנת התפוסה ל50 %מ'החלל הפנוי', וכפי שראינו שכ-90% מהישיבות שקיבלו את המיתווה שסיכמו ראשי הישיבות עם משרד הבריאות יצאו נקיות לגמרי, ומהן ילמדו האחוזים שכשלו ונאלצו להישאר ב'בין הזמנים'. בבתים הצפופים לא יוכלו להגיע לשמירה כזו, כך שגם מהבחינה הבריאותית נטו, עדיף שהתלמידים יהיו במוסדות חינוכיים מפוקחים.

יתירה מזו, החסינות הטבעית מתעצמת כאשר נמצאים באוירה רגועה. שגרת חיי תורה ותפילה, כמו גם שגרת חיי כלכלה ועבודה – יפות הן לגוף ולנפש.

בברכה, תחב"נ [= תועמלן חריידי ברמה נחותה]

אגב, 'אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי" הוא פסוק בירמיהו

תחב"נ זה אכן שם יפה וקולע, יישר כח.

ל'תימהון' – שלום רב,

ה'יישר כוח' מכינויי החדש, רק מוכיח את חשיבות העיסוק בתורה בחבורה, שהרי זכיתי בו מתגובותיהם של תרי 'צנתרי דדהבא' באתרא הדין. אילו הייתי לומד 'בד בבד', מאין הייתי משיג שם כזה יפה? 🙂

בברכה, תחבר"נ